אֲנִי לֹא אָדָם וּבְכָל זֹאת אֲנִי מְבַקֵּשׁ בִּקּוּר קָבוּעַ אֶצְלְכֶם בַּחֶדֶר הַפְּרָטִי. לַמְרוֹת שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא יָצָאתִי לְטִיּוּל, הַמֵּידָע שֶׁאָגַרְתִּי עוֹבֵר אִתִּי מַסָּעוֹת בְּתוֹךְ תִּיקִים סְגוּרִים וּכְבֵדִים. אֲנִי נוֹלַדְתִּי בְּבִנְיָן גָּדוֹל עִם הֲמוֹן חַלּוֹנוֹת, אֲבָל אֶת רֹב חַיַּי אֲנִי מְבַלֶּה תַּחַת אוֹר מְנוֹרַת שֻׁלְחָן קְטַנָּה לְיַדְכֶם. רַבִּים רוֹאִים בִּי מְשִׂימָה מְעִיקָה שֶׁתּוֹפֶסֶת אֶת הַזְּמַן הַפָּנוּי, אַךְ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הַמַּטָּרָה שֶׁלִּי הִיא לְחַזֵּק אֶת מָה שֶׁכְּבָר גִּלִּיתֶם קֹדֶם לָכֵן. אֲנִי דּוֹרֵשׁ סַבְלָנוּת, רִכּוּז וּלְעִתִּים גַּם עֶזְרָה מֵהַהוֹרִים, לַמְרוֹת שֶׁהֵם כְּבָר סִיְּמוּ אֶת הַחֵלֶק שֶׁלָּהֶם מִזְּמַן. אֲנִי שָׁקֵט מְאוֹד, לֹא מְדַבֵּר וְלֹא זָז, וּבְכָל זֹאת אֲנִי מְעוֹרֵר אֶצְלְכֶם רְגָשׁוֹת מְעֹרָבִים בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ. הַאִם תַּצְלִיחוּ לְזַהוֹת אוֹתִי לִפְנֵי שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ תִּשְׁקַע בַּחַלּוֹן?