חידה לי חביבה 10.26

אֲנִי מַפְתֵּחַ קָטָן שֶׁפּוֹתֵחַ דְּלָתוֹת עֲנָק, אַךְ אֵינֶנִּי עָשׂוּי מִמַּתֶּכֶת וְאֵין לִי שִׁנַּיִם מְשֻׁנָּנוֹת. לִפְעָמִים אֲנִי נִשְׁכָּח בִּמְגֵרָה חֲשׁוּכָה בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים אֲרֻכּוֹת, אַךְ בְּרֶגַע אֶחָד אֲנִי הוֹפֵךְ לַדָּבָר הֲכִי חָשׁוּב שֶׁיֵּשׁ לָכֶם בַּכִּיס. אֲנִי מֵכִיל בְּתוֹכִי אֶת כָּל הַסִּפּוּר הָאִישִׁי שֶׁלָּכֶם, עִם תַּאֲרִיכִים וּמְקוֹמוֹת, אֲבָל אֲנִי לֹא יוֹמָן וְלֹא סֵפֶר זִכְרוֹנוֹת. יֵשׁ לִי כּוֹחַ לִשְׁלֹחַ אֶתְכֶם מֵעֵבֶר לָאֹפֶק, אֶל מְקוֹמוֹת שֶׁבָּהֶם הַשָּׂפָה נִשְׁמַעַת אַחֶרֶת וְהַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת בְּשָׁעָה שׁוֹנָה. בִּלְעָדַי תַּרְגִּישׁוּ תְּקוּעִים בְּמָקוֹם אֶחָד, כְּמוֹ צִפּוֹר שֶׁשָּׁכְחָה אֵיךְ לָעוּף. אֲנִי מֵגֵן עֲלֵיכֶם כְּשֶׁאַתֶּם רְחוֹקִים מֵהַבַּיִת, וּמַבְטִיחַ שֶׁתָּמִיד תּוּכְלוּ לַחֲזֹר בַּחֲזָרָה אֶל הַמָּקוֹם הַמֻּכָּר. מִי אֲנִי?