חִידָה לִי חֲבִיבָה 🧪
מֵאֵת: נִיב חָבִיב
מִי אֲנִי?
נוֹלַדְתִּי כְּדֵי לְהָכִיל מְעַט, אַךְ לְגַלּוֹת דְּבָרִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת בָּעַיִן.פַּעַם הָיָה מְקוֹמִי רַק בְּמַעְבְּדוֹת מֶחְקָר, אַךְ עִם הַשָּׁנִים מָצְאוּ לִי מָקוֹם גַּם בְּשֻׁלְחָנוֹת לִמּוּד פְּשׁוּטִים יוֹתֵר.
גּוּפִי שָׁקוּף לַחֲלוּטִין, וְכָל שִׁנּוּי בְּתוֹכִי עָשׂוּי לְשַׁנּוֹת מַסְקָנוֹת שְׁלֵמוֹת. יֵשׁ שֶׁמְּחַמְּמִים אוֹתִי עַד שֶׁהָאֲוִיר סְבִיבִי מְרַצֵּד, וְיֵשׁ שֶׁמַּשְׁאִירִים אוֹתִי קְפוּאָה בִּמְקוֹמִי.
לְעִתִּים אֲנִי מְלֵאָה נוֹזְלִים שֶׁנִּרְאִים כְּמוֹ כְּלוּם, וּלְעִתִּים צְבָעִים עַזִּים זוֹרְמִים בְּתוֹכִי כְּמוֹ סוֹד קָטָן.
צוּרַת הַגּוּף שֶׁלִּי נִשְׁאֲרָה כִּמְעַט זֵהָה בְּמֶשֶׁךְ מֵאוֹת שָׁנִים.
נוֹגְעִים בִּי רַק בְּקָצֶה אֶחָד, אַחֶרֶת הַתּוֹצָאוֹת עֲלוּלוֹת לְהִשְׁתַּבֵּשׁ.