כתבה וצילמה: דפנה בן נון, צלמת חיות בר
את הצב הענק פגשתי באי איזבלה, אחד מאיי גלפגוס. זהו ארכיפלג (קבוצת איים) השייך למדינת אקוודור שבדרום אמריקה, אבל נמצא במרחק של שעתיים טיסה מהיבשת. התרגשתי מאוד לקראת המפגש עם הצבים המיוחדים האלה, שכל מה שידעתי עליהם היה שהם ענקיים ויכולים לחיות גם יותר ממאה שנים.
מה שיפה בגלפגוס הוא שכמעט כל שטח האיים הוא שמורת טבע, כך שבעלי החיים שם חיים בבטחה.
המקומיים דואגים מאוד לטבע ולבעלי החיים, ולכן מגבילים את מספר התיירים. החוק קובע שחייבים לטייל עם מדריך מקומי ובקבוצה קטנה בין השעות שש בבוקר לשש בערב בלבד. שמחתי על ליווי המדריך כי כך יכולתי לקבל תשובות לשאלות שלי, כמו אם הם נתונים בסכנת הכחדה ומה הגודל המקסימלי שהם יכולים להגיע אליו.
המדריך היה מקסים ובעל ידע רב ושמח לענות לי על השאלות.
משקל של צב ענק יכול להיות גדול מ-400 קילוגרמים (כמו משקל של עשרה ילדים), ואורכו מגיע עד ליותר מ-180 סנטימטרים, אמר המדריך.
הוא הוסיף שהצבים האלה נמצאים בסכנת הכחדה, וכי לפני כמה עשרות שנים כמעט נכחדו לגמרי. בזכות מאמצים לשימור המין הזה, יש כיום כמעט 20,000 צבים בטבע.
שאלתי אותו אם מותר לצלם אותם מקרוב. הוא אמר שאסור להתקרב יותר מדי, אבל אם הם יתקרבו אליי זה בסדר, ושאסור בתכלית האיסור לגעת בהם. זה היה לי ברור, הרי אסור לגעת באף חיית בר.
התיישבתי עם המצלמה על העשב, במרחק בטוח. הצב הענק היה מרשים ביותר, נראה כמו חיה פרהיסטורית, תזכורת מהעבר הקדום.
הוא אכל עשב לאט, ולפתע התחיל ללכת לעברי. לא זזתי ממקומי אבל המשכתי לצלם .הצב התקרב אליי וכמעט נגע בי בראשו, ואז המשיך לאכול. התרגשתי כל כך, אבל לא הפסקתי לצלם את הצב הרעב. הרגשתי זכות גדולה לשבת ליד בעל חיים מיוחד שכזה!
