SHUTTERSTOCK
מה צרפתי בעיניכם? בטח תגידו מגדל אייפל, באגט וקרואסון. אבל האם ידעתם שהמאפה המזוהה כל כך עם צרפת הגיע מאוסטריה בכלל?
המאפה המוכר לנו כיום, שצורתו כשל חצי סהר, הוא פיתוח של מאפה אוסטרי הנקרא קיפפל Kipfel. היה נהוג לספר שהקיפפל הומצא לציון ניצחון האוסטרים על החיילים העותמאנים שניסו לכבוש את וינה בסוף המאה ה-17, ושמכאן צורתו – כחצי הסהר שעל הדגל הטורקי, וגם שמו Croissant –- קרואסון, חצי סהר בצרפתית (ולא קוראסון – שזה בכלל "לב" בספרדית).
אגדה אחרת סיפרה שאת הקרואסון הביאה לצרפת מארי אנטואנט, בתם של הקיסר והקיסרית האוסטרו-הונגרית, שביקשה שיאפו למענה את המאפה שהיא אוהבת מהבית. אבל גם הסיפור הזה על מארי אנטואנט אינו נכון (כפי שאין הוכחה היסטורית לכך שהיא אמרה "אם אין לחם תאכלו עוגות").
אז איך הגיע הקרואסון מאוסטריה לצרפת? בתנור. ליתר דיוק בתנור של יזם אוסטרי ששמו אוגוסט זאנג, אשר בשנת 1838 פתח את המאפייה הווינאית הראשונה בפריז. כדי למשוך קהל הוא פרסם מודעה בעיתון, ובה איור מפתה של חלון הראווה של המאפייה, והפריזאים נהרו אליה כדי לטעום את הלחם הווינאי שלו, לחמניות קייזר, וכמובן גם קיפפל. עד מהרה צצו מאפיות שחיקו את המאפים שלו, וכעבור שנתיים כבר היו בפריז יותר מ-12 מאפיות של לחם וינאי.
כיום המאפה כבר מיוצר באופן תעשייתי ולא רק בעבודת יד במאפיות, ויש לו מקום נכבד בתעשיית המזון המהיר, במיוחד מאז הגיע לאמריקה. לא סתם נכתב מאמר בניו יורק טיימס ב-1984 תחת הכותרת "האמריקניזציה של הקרואסון". מה שהפך את המאפה לצרפתי הוא שנים של יצירת מוצר מסורתי בעבודת יד עם טעם ומרקם ייחודיים. מאפה שבהחלט מגיע לו (לפחות) יום אחד של חגיגה בשנה.