אילנית אדומת עין יושבת על ענף בקוסטה ריקה . MARTIN VAN LOKVEN / MINDEN PICTURES
צפרדעים, קרפדות, אילניות – אי אפשר שלא להתפעל מהיכולות של הדו-חיים
כתבה: רוז דיווידסון
אילנית אדומת עין מקרקרת ברכּוּת על ענף ביער גשם הביל במרכז אמריקה. לפתע היא משתתקת – היא שומעת משהו. צפע, שאורכו כ-70 סנטימטרים, מזדחל לאט לעבר האילנית, שאורכה כשמונה סנטימטרים בלבד.
הנחש נע קדימה, אבל הוא אינו מהיר מספיק. המקרקרת הירוקה מזנקת באוויר לעבר ענף גבוה יותר. הצפע מוותר ומחליק משם כדי לחפש ארוחה במקום אחר.
כדור הארץ הוא ביתם של יותר מ-7,000 מינים של צפרדעים, אילניות ודו-חיים אחרים, רבים מהם אינם גדולים יותר ממטבע. אבל הדו-חיים הקטנים הללו מפתיעים בגדול.
"צפרדעים ואילניות הם לרוב קשוחים הרבה יותר מכפי שהם נראים", אומר פיל בישופ, יועץ מדעי בארגון אמריקני לחקר ולשימור דו-חיים. "לכמה מהם יש איברי גוף מיוחדים ומגניבים, יש כאלה יכולים ממש לעוף, ואחרים אפילו יכולים להרוג בן אדם".
קראו כיצד חמישה קפצנים מדהימים משתמשים בכל גופם, מהאוזניים ועד קרומי הרגליים, כדי לחיות הכי טוב שאפשר ביערות הגשם.
אדום בעיניים
אילנית אדומת עין ישנונית תוחבת את רגליה הכחולות לצדי גופה, מחליקה את כפות רגליה הכתומות מתחת לבטנה ועוצמת את עיניה. כעת, כשהיא ממש בלתי נראית על רקע הצמחים הירוקים, האילנית תעביר את מרבית היום בנמנום. אבל הסוואה אינה הטריק הכי מדליק של האילנית הזאת; היא יכולה לראות מבעד לעפעפיים העצומים.
אף על פי שנראה כי עיניה של האילנית עצומות, היא עדיין בוחנת את הנעשה סביבה. זאת מפני שעפעפיה שקופים למחצה ומכוסים בפסים מוזהבים. היא עוצמת את העפעף מעל אישוניה כשהיא נחה, כך שנראה שהיא ישנה – אבל למעשה היא ממשיכה לעקוב אחר המתרחש באזור המחיה שלה.
עופות, נחשים ועכבישים גדולים – כולם ניזונים מאילניות אדומות עין, אשר חיות ביערות הגשם המשתרעים מדרום מקסיקו ועד הקצה הצפוני-מערבי של קולומביה, בדרום אמריקה. אם אחד מהם יצוץ פתאום בסביבה, האילנית תבחין בו. וכשהאילנית חשה בתנועה, למשל כאשר טוקן נוחת בקרבת מקום, היא פוקחת את עפעפיה וחושפת את עיניה האדומות. קרוב לוודאי שדי בהבזק האדום הזה כדי להבהיל את הטורף הרעב, והוא יספק לאילנית הזדמנות לברוח מהמקום במהירות. אולי בפעם הבאה, טוקן.
רגליים כדי לעוף
צפרדע דואה מביטה לעבר ענף על עץ סמוך בביתה שביער הגשם בדרום-מזרח אסיה. במקום לרדת מהעץ ואז לטפס על העץ השני כדי להגיע אל הענף, הצפרדע פשוט מעופפת לה. בעודה מזנקת מטה היא פורשת את ארבע כפות רגליה המכוסות בקרומים. הקרומים הריריים שבין אצבעות רגליה לוכדים את האוויר מתחתיה ויוצרים צורות זעירות דמויות מצנח. עור רופף בכל אחד מצדי גופה לוכד אוויר נוסף כשהיא צונחת. היא דואה בקלילות לעבר העץ השני ומבצעת נחיתה חלקה.
כריות אצבעות רגליה הרחבות והדביקות של הצפרדע הזאת יוצרות כריות המרככות את הפגיעה בעת הנחיתה על הקרקע. הצפרדעים הללו נצפו מרחפות למרחק של כ-15 מטרים, כרוחבו של מגרש כדורסל. "ככל הנראה הן דואות למרחק כזה כדי לחמוק מטורפים", אומר פיל. עדיף להרחיק עוד קצת מאשר להיהפך לחטיף, לא?
צפרדע דואה מרחפת באוויר ביער גשם במלזיה. QUENTIN MARTINEZ / BIOSPHOTO / MINDEN PICTURES
אוזניים זעירות, רעש גדול
צפרדע הויה. חורים במקום אוזניים. CHIEN LEE / MINDEN PICTURES
זה כמעט בלתי אפשרי לשמוע משהו על רקע שאונו הרועם של המפל – אלא אם כן אתם צפרדע הויה, החיה ביער הגשם באי בורניאו שבדרום-מזרח אסיה. הצפרדעים האלה נקראות כך מפני שיש להן סימן שנראה כמו חור בראש.
אבל החורים האמיתיים שלהן מחליפים את האוזניים – ממש מאחורי העיניים – והם שמעניקים להן יכולות שמיעה עילאיות.
במקום אוזניים, לרוב הצפרדעים יש עור תוף הממוקם מאחורי כל עין. הצפרדע הזאת היא אחת ממיני הצפרדעים המעטים שיכולים לקרקר בקול גבוה שבני אדם ורוב בעלי החיים אינם מסוגלים לשמוע. ככל הנראה הצפרדעים האלה התפתחו כך כדי שיוכלו לתקשר מעבר לרעש של שצף מי הנהרות באזור המחיה שלהן.
"הן כנראה מתקשרות ביניהן כדי להודיע לאיזה מין הם שייכות ומתי הן מוכנות להזדווג", אומר פיל. "הנושא שרוב הצפרדעים 'מדברות' עליו, רק בקול רם יותר".
העור הכי מדליק בעיר
צפרדע דנדרובטיס מוציאה את ראשה מתוך ערמה של עלים כדי לראות אם הבחינו בה. קרוב לוודאי שלא. מרחוק הדוגמאות השחורות, כחולות וצהובות שלה שוברות את קווי המתאר של גופה, מסוות אותה באזור שבו היא חיה ביערות הגשם שבצפון-מזרח דרום אמריקה.
מקרוב קשה לפספס את הגוונים הבוהקים שעל גופה. למרות זאת הדו-חיים האלה עדיין אינם צריכים לחשוש מטורפים. העור שלהם מלא ברעל שיכול לשתק ואפילו להרוג חיות אחרות; הצבעים העזים הם תמרורי אזהרה לכל מי שמתקרב יותר מדי. "צפרדעי דנדרובטיס משיגות את הרעל שלהן מחרקים שהן אוכלות", אומר פיל. "טורפים למדו לקשר בין צבעיהן ובין טעם רע או הרגשה לא טובה". בעבר השתמשו ברעל של מינים מסוימים למריחה על קצותיהם של חצי ציד, וכך קיבלו הצפרדעים הללו את הכינוי "צפרדעי חצי רעל". איכס.
צפרדע דנדרובטיס כחולה. יפה ורעילה. REPTILES4ALL / GETTY IMAGES
פותחות פה גדול
צפרדע שור אפריקנית קוברת את גופה באדמה ומתמזגת בערבות העשב שמדרום לסהרה, אשר בהן היא חיה. היא ממתינה בסבלנות עד שהארוחה הבאה תחלוף מולה. זבוב מרפרף נקלט בשדה הראייה שלה, והופ! – הצפרדע מוציאה את לשונה ופוערת את פיה העצום. אז היא מושכת אליה את ארוחת הערב שלה, או לפחות את המתאבן.
צפרדעי שור אפריקניות יכולות להכניס הרבה יותר מאשר רק זבוב לפה העצום שלהן, שנפער לרוחב של כמעט 13 סנטימטרים, כלומר לגודל של יותר ממחצית גופן, שאורכו כ-20 סנטימטרים. זה כאילו הייתם יכולים לפעור את הפה שלכם לרוחב של יותר מחצי מטר!
הצפרדעים האלה אינן אכלניות בררניות. הן ניזונות ממכרסמים, עופות, לטאות ואפילו צפרדעים. לאחר שהן משתמשות בלשון החזקה שלהן כדי ללכוד את הטרף, הן
מנקבות בו חורים בעזרת מבנים דמויי שיניים הממוקמים בלסת התחתונה. שיניים חדות הנמצאות בחלקו העליון של פיהן מקבעות את הטרף במקומו. כעת הצפרדע יכולה ליהנות מהארוחה בנחת. אממ, יאמי?
