כתב: מייקל גרשקו | אייר: דוויד בונדונה
טכנולוגיה מתקדמת חושפת תגליות מפתיעות על היצורים הקדמונים
66 מיליוני שנים חלפו מאז נכחדו הדינוזאורים. אחרי זמן כה רב היה אפשר לצפות שמדענים כבר ידעו כל מה שיש לדעת על היצורים האלה, נכון?
ובכן, לא בדיוק (הרי לא היו אז מצלמות, וודאי שלא אנשים!). אבל בזכות טכנולוגיות כמו לייזר, דגמים תלת-ממדים, קרני רנטגן ואפילו רובוטים, מדענים חושפים תגליות מדהימות על האופן שבו דינוזאורים באמת נראו והתנהגו. "הצלחנו להעלות למחשב את כל העצמות שמצאנו, וכך לשחזר חלקים חסרים ולבצע הדמיות שעזרו לנו להבין טוב יותר כיצד החיות האלה תפקדו באמת", אומר הפליאונטולוג (חוקר מאובנים) לארי וויטמר.
קראו על התגליות המפתיעות שהחוקרים הצליחו להעלות מן העבר בעזרת טכנולוגיה חדשנית.
מפלצות הנהר
מדבר סהרה נשמע מקום מוזר לגלות בו שרידי דינוזאור שוכן נהרות. אבל לפני יותר מ-95 מיליוני שנים, אזור מרוקו של ימינו, שבו שוכן המדבר הענקי, שפע נתיבי מים עמוקים, ושם חי הספינוזאורוס – טורף שהיה ארוך אפילו יותר מהטי רקס.
בתחילה חשבו המדענים שהיצור הזה, שגבו היה מכוסה בקשקשים בצורת מפרשים, בילה מעט במים, אולי צד שם דגים כמו דוב. אבל לאחר שמצאו שלד חלקי ב-2014, חוקר נשיונל ג'יאוגרפיק ניזאר איברהים וצוותו הבינו שככל הנראה הוא שהה זמן רב במים.
החוקרים לא הסתפקו כך. ב-2018 הם חזרו לחפור באתר והוציאו מהאדמה זנב של ספינוזאורוס באורך חמישה מטרים – חוליה אחר חוליה. איברהים חבר אז לפליאוביולוגית (ביולוגית שחוקרת בעלי חיים וצמחים פרהיסטוריים) סטפני פירס ולביולוג ג'ורג' לאודר, והם השתמשו במצלמות מהירות וברובוטים כדי להבין כיצד פעל הזנב. לדגם של זנב באורך 20 סנטימטרים הם הצמידו מצלמה ששולחת מידע למחשב, וצפו בתנועת הזנב המכני בתוך מכל מים סגור.
מה הם למדו? שהחיה הקדמונית שחתה בנהרות כמו קרוקודיל ויכלה לדחוף את עצמה קדימה במהירות הגדולה פי שמונה מזו של קרובי המשפחה היבשתיים שלה. למעשה ספינוזאורוס הוא הדינוזאור הגדול הראשון שהתגלה שזנבו היה בנוי לשחייה במים.
צעדים קטנים
דינוזאורים הלכו בכבדות על ארבע כמו סטגוזאורוס או דשדשו על שתי רגליים כמו טירנוזאורוס. אבל לא כל הדינוזאורים נעו באותו אופן בבגרותם.
הפליאונטולוג אלחנדרו אוטרו סרק עצמות של מוזאורוס באמצעות טכנולוגיית טומוגרפיה ממוחשבת (סריקת סי-טי, כמו זו שמשתמשים בה בבתי חולים, היוצרת הדמיה תלת-ממדית), ולאחר מכן עיצב דגמים תלת-ממדיים בעזרת תוכנת מחשב, שבאמצעותה ערך הדמיה של האופן שבו הדינוזאור הזה עמד על רגליו בגילאים שונים.
ומה הראתה ההדמיה? התברר שכמו תינוקות של בני אדם, דינוזאורים שרק בקעו מהביצה הלכו על ארבע, אך כשגדלו הם החלו ללכת על שתי הגפיים האחוריות.
סיפורים מהביצה
מאובן של ביצת דינוזאור נראה כמו מין סלע. לכן מדענים הופתעו לגלות שביצי הדינאנוקוס היו ככל הנראה כחולות! שאריות מיקרוסקופיות של דינוזאור שנחשפות לחום ולחץ יכולות להפוך לחומר שמסוגל לשרוד מיליוני שנים. כך המדענים יכולים לבחון אותן טוב יותר. כשהפליאוביולוגית ג'סמינה ויימן חשפה ביצי דינאנוקוס לקרני לייזר, האור שהשתקף חשף מרכיבים מהסוג שמעניק לביצים מודרניות צבעים זוהרים ונקודות. זה עזר לה להבחין בצבע הכחול ואף רמז על דבר נוסף: בדומה לציפורים מודרניות שיש להן ביצים צבעוניות, ככל הנראה הדינאנוקוס דגר על ביציו בקן שנמצא באוויר הפתוח.