עילי, רונה ונעמי מתחת ליצירה "ילדות לוחשות" של הצלם הישראלי טים גידל, המוצגת בתערוכה.
תערוכה אינטראקטיבית חדשה במוזיאון ישראל מזמינה אתכם לצלול לתוך עולם מרתק של סודות כמוסים ואוצרות ייחודיים. בהכנתה שותפו גם ילדים ובני נוער. שלושה מהם חושפים כמה סודות מאחורי הקלעים
כתבה: מאיה בניטה
צילם: זוהר שמש / מוזיאון ישראל, ירושלים
מה עושים סודות במוזיאון? מחכים שתגלו אותם, כמובן. בתערוכה אינטראקטיבית חדשה ששמה "סודות", המוצגת באגף הנוער והחינוך לאומנות במוזיאון ישראל בירושלים, מחכים לכם פריטים מאוספי האומנות, הארכיאולוגיה והתרבות היהודית של המוזיאון הקשורים לסודות. כך למשל תוכלו לראות עותק של מגילת הנחושת הייחודית ממדבר יהודה, המתארת יותר מ־60 מקומות שבהם מוסתרים אוצרות גדולים של זהב, כסף, מטבעות וכלים יקרים, שלא התגלו מעולם; להתוודע לסודות של גיבורי-על וגיבורים קדומים; לעבור במחילות זחילה סודיות ולפתור כתבי חידה.
אוצרת התערוכה (אוצרת היא מי שאחראית לבחירת המוצגים והכנתם לתערוכה) היא מיכל ברושי נחמני, והמעצב הוא דודו דהאן. לראשונה בישראל תהליך הכנת תערוכה נעשה בשיתוף פורום חשיבה של ילדים ובני נוער בני חמש עד 17. הילדים הציעו רעיונות למוצגים השונים, הביעו את חוות דעתם וסייעו ביצירת התערוכה, המיועדת לכל המשפחה. כינסנו לשיחה שלושה מהם: רונה להב, בת תשע וחצי מירושלים, והאחים נעמי (בת 11) ועילי (בן שבע) בן עמי, מירושלים, וביקשנו שיחשפו מעט מהסודות שהתגלו להם מאחורי הקלעים של התערוכה.
חדר משאלות כמוסות
איך עזרתם ביצירת התערוכה?
רונה: "אני חשבתי על הרעיון של יצירת חדר שבו אפשר לספר סודות שלא יתגלו לאף אחד. ברוח הרעיון שלי הוקם בתערוכה חדר משאלות, שבו אפשר לבקש משאלה מכוכב נופל ולשמור אותה בלב. בפורום החשיבה נפגשנו עם עוד ילדים שהציעו רעיונות ונתנו חוות דעת, וגם שיתפנו את הדעות שלנו לגבי תערוכות שהיינו רוצים שיוצגו בהמשך במוזיאון".
נעמי: "נתנו את חוות הדעת שלנו על המוצגים בתערוכה ובדקנו בעצמנו את המיצגים. למשל העבודה שנקראת "פוטו רצח" של האומנית הילה לולו לין, שמאוד אהבתי: המבקרים בוחרים מילה מתוך שבע מילים, למשל שיקרתי, אהבתי, ועוד. אחר כך הם נכנסים לתא שבו הם מצולמים כשהם אומרים את המילה שבחרו. היה כיף לשמוע דעות של ילדים אחרים על התערוכה".
עילי: "נפגשנו עם האוצרת ודיברנו איתה על סודות ועל המוצגים בתערוכה, כמו למשל ציור של משה בתיבה. כשהחביאו את משה בתיבה ולא השליכו אותו אל היאור – זה היה סוד".
למי אתם נוהגים לספר את הסודות שלכם?
רונה: "אני מספרת למשפחה שלי ולחברים קרובים. פעם היה לי גם יומן אישי, שהייתי כותבת בו את הסודות שלי".
נעמי: "לחברות טובות, להורים שלי ולפעמים לאחי הגדול".
עילי: "אני לא מספר סודות לאף אחד".
מה אתם מרגישים כשאתם צריכים לשמור סוד?
רונה: "כשאני צריכה לשמור סוד, הדבר הראשון שאני חושבת עליו זה אחריות. אם מישהו מספר לי סוד הוא סומך עליי שלא אגלה אותו לאף אחד".
נעמי: "אני מעודדת את מי שסיפר לי את הסוד להוציא את זה מהלב ולכתוב עליו. אני כותבת את הסודות שלי".
עילי: "אני מרגיש מוזר כשאני צריך לשמור סוד, כי אני לא תמיד יודע למה צריך לשמור את הסוד ומה סודי בו".
מתי חשוב לשמור סוד?
רונה: "כשאנשים מספרים לך סוד שחשוב להם שהוא לא יתגלה, אז צריך לשמור אותו ולא לספר כדי לא לפגוע בהם".
נעמי: "כשאומרים לך משהו רע על מישהו אחר, עדיף לשמור את זה בסוד כדי לא להעליב".
עילי: "למשל אם הסוד מעליב מישהו".
קרה לכם שסיפרו לכם סוד שלא הצלחתם לשמור?
רונה: "לא מזמן לאבא שלי היה יום הולדת ואמא שלי סיפרה לי שהיא רוצה לארגן לו מסיבת הפתעה, ואני רמזתי לו על זה".
אתם מרגישים שהמבוגרים שומרים מכם סודות?
רונה: "כן, בעיקר ההורים שלי. אני יודעת שיש סודות שאני לא אמורה לדעת עליהם".
נעמי: "כן, לפעמים ההורים מתכננים לי הפתעה או יציאה לחופשה שלא ידעתי עליה".
עילי: "בטח, כמו למשל איפה אמא ואבא מחביאים ממתקים".
רונה באחד מחדרי התערוכה. "סוד זאת אחריות."
סודות של גיבורי-על
"סודות הם משהו שמאוד מעסיק אותנו מגיל צעיר. כבר מגיל שלוש-ארבע ילדים מבינים מה זה סוד. הסודות חשובים מאוד להתפתחות שלנו ולפיתוח הדמיון", אומרת אוצרת התערוכה, מיכל ברושי נחמני. "מוזיאון ישראל עשיר בסודות מאחורי הקלעים, שהקהל לא חשוף אליהם, כמו איך שומרים על החפצים ואיך חוקרים אותם.
"בכל אגף במוזיאון יש ביטוי לסודות. למשל, אנחנו מציגים עותק של מגילת הנחושת שנמצאת בירדן, אחת מהמגילות שהתגלו במערות קומראן, שמצוינים בה יותר מ־60 אוצרות, שאנשים ניסו למצוא אך הם לא התגלו מעולם. אנחנו מציגים גם את המסכות שעוטים בני המנדה מאפריקה בטקס חניכה לנערות, פסלים של בודהה שהוטמנו בהם מגילות, מומיה שעליה תלויים קמעות מצריים עתיקים, כתר של מלך בני יורובה בניגריה, שאסור להראות את פניו, והזהות שלו נשמרת בסוד מאחורי שובל חרוזים המעטר את הכתר. המבקרים בתערוכה מקבלים חרוט המעוצב כמו הכתר הזה, ובעזרתו אפשר לשמוע סיפורים על המיצגים בתערוכה, להדליק אור וכך להיחשף למוצג או לצפות בסרט".
למה שיתפתם ילדים ובני נוער בתהליך האוֹצְרוּת?
"רצינו לדעת עד כמה ילדים מבינים מהו סוד ולכן הקמנו פורום של ילדים ובני נוער, ולהפתעתנו הם דיברו באופן עמוק על סודות. הם התייחסו לצדדים החיוביים והשליליים של סוד והציגו דוגמאות לסודות מהספרות והקולנוע. לדוגמה, דיברנו על החיים הכפולים של גיבורי-על, כמו קלארק קנט שמסתיר את זהותו כסופרמן. הצגנו לילדים את החפצים שנעלה בתערוכה, שמענו את דעתם עליהם ואם הם מעניינים אותם, וביררנו מה הם מצפים לראות בתערוכה. בעקבות המפגש עם הילדים דייקנו את התערוכה והתאמנו אותה לקהל".
ומה אפשר ללמוד מהתערוכה?
כדי לקבל תשובה חזרנו לשלושת הילדים שהיו שותפים בהכנתה.
עילי: "למדתי מהתערוכה לשמור סוד. אני חושב שאפשר ללמוד מהתערוכה מה זה סוד וגם על סיפורים שיש בהם סוד, כמו הסוד של באטמן, מיץ פטל ואי המטמון".
רונה: "למדתי שסודות צריך לספר רק למישהו שאתם סומכים עליו שלא יגלה לכולם. סודות הם דבר חשוב, ולכל אחד יש סודות".
נעמי: "למדתי שיש כל מיני סוגים של סודות – סודות גלויים וסודות חבויים, ושזה לא טוב לשמור סוד בלב".