מצרים

לולא התברכה מצרים בנהר הנילוס, היא הייתה כולה ארץ מדבר. היא זוכה בכל שנה רק ב-2.5 סמ"ק של מי גשם. אך בכל קיץ עולה הנהר על גדותיו בגלל גשמים שיורדים במקורותיו, הרחק בדרום, באתיופיה. השיטפונות מכסים את עמקי הנהר, ומותירים אחריהם את המשקעים הנדרשים לגידול עצים, צמחים ויבולים חקלאיים.

מקובל לחלק את מצרים לשני חלקים: מצרים העליונה בדרום, ומצרים התחתונה בצפון. זאת משום שהנילוס זורם מהדרום לצפון ונשפך אל הים התיכון.

הנוף בדרום מצרים מכיל הרים נמוכים ומדבר. בצפון מצרים ישנם עמקים נרחבים סביב הנילוס, ומדבר ממזרח וממערב להם. מצפון לבירה קהיר משתרעת דלתת הנילוס המשולשת ורחבת-הידיים, שאדמתה הפורייה מכוסה כולה בחוות חקלאיות.

מצרים משמשת כבית למגוון רחב של בעלי חיים וצמחים, כולל ברדלסים נקודים, צבועים, תנינים ונחשי קוברה. המקום הטוב ביותר לראות את חיות הבר של מצרים הם 21 האזורים המוגנים, הכוללים נאות-מדבר, מדבריות, הרים, רצועות חוף, איים בנהר ואדמות ביצה.

המצרים היו תמיד קרובים לעולם הטבע. המצרים הקדמונים הותירו אחריהם ציורים ותחריטים של חיות גדולות כמו פילים, היפופוטמים, נמרים וברדלסים. חיות אלו היו בעבר נפוצות במצרים, אך כיום הן נדירות או שנכחדו, בגלל ציד ואובדן בתי גידול.

האנשים הראשונים שחיו על גדות הנילוס היו ציידים ודייגים, שהתיישבו שם לפני יותר מ-8,000 שנה. הם למדו לגדל גידולים חקלאיים וחיות משק, והחלו לבנות כפרים ועיירות. הם גם סחרו עם שכניהם ולמדו להשיט סירות בנהר. בשנת 3000 לפני הספירה כבר הייתה שם ציוויליזציה.

בסביבות שנת 3100 לפנה"ס, התאחדו הממלכות של מצרים העליונה ומצרים התחתונה תחת שלטונו של מלך רב-עוצמה, שנקרא אחר כך פרעה. מלכים אלה בנו פירמידות ענקיות, מקדשים ומונומנטים אחרים, וגם כבשו מדינות אחרות.

בשנת 1000 לפנה"ס כבר הייתה מצרים מחולקת לטריטוריות קטנות יותר, והמלוכה איבדה מכוחה. מדינות שכנות חזקות תקפו את מצרים והשתלטו על חלקים משטחה. בשנת 31 לפנה"ס נפלה מצרים בידי הרומאים. בשנת 640 לספירה השתלטו לוחמים מוסלמים על מצרים וייסדו בה את בירתה המודרנית, קהיר. הם שלטו במצרים כמה מאות שנים.

ב-1882 פלשו הבריטים למצרים וכבשו אותה. הבריטים רצו שליטה על תעלת סואץ, שקישרה בין הים התיכון לים סוף, וקיצרה בהרבה את השייט מאירופה לאסיה. הבריטים נשארו במצרים עד שהכריזה על עצמאותה ב-1952.

כ-90 אחוז מתושבי מצרים הם מוסלמים, כלומר מאמינים בדת האסלם. האסלם שולט בחברה המצרית. כ-10 אחוז מהתושבים הם קופטים, כלומר משתייכים לאחד הזרמים העתיקים ביותר של הנצרות.

אוכלוסייתה של מצרים גְדֵלָה במהירות. הדבר מעמיס על משאביה של מצרים, מכיוון שרוב התושבים חיים ברצועת אדמה צרה לאורך נהר הנילוס. העובדה שמספר רב כל כך של אנשים חיים בשטח קטן כל כך גורמת לצפיפות רבה בכל מקום, החל בבתי הספר וכלה בבנייני המגורים ובבתי החולים.

ילדים מוערכים מאוד במצרים, במיוחד באזורים הכפריים, שבהם הם עוזרים בעבודה בחוות המשפחתיות. הציפיה מהילדים היא שידאגו להוריהם בזקנתם.

מיקומה של מצרים, כמו גם גודל אוכלוסייתה, ההיסטוריה שלה וכוחה הצבאי, הפכו אותה לבעלת השפעה מרובה באזור. מצרים היא רפובליקה דמוקרטית, אף שיש הטוענים כי היא אינה דמוקרטיה אמתית. עד 2005, בכל מערכות הבחירות היה תמיד רק מועמד אחד לנשיאות.

למרות ייצוא הנפט והגז שלה, התיירות היא מקור ההכנסה העיקרי של מטבע זר למצרים. המבקרים נוהרים למדינה כדי לראות מונומנטים עתיקים כמו הפירמידות הגדולות והספינקס.