בבית הספר הדו-לשוני "גשר על הוואדי" שבכפר קרע לומדים יחד תלמידים יהודים וערבים, שגרים באזור ואדי ערה. במה הוא שונה מבתי ספר אחרים? איך מתקשרים, משחקים ומוצאים שפה משותפת? ארבעה תלמידים שיתפו אותנו בחוויות מיוחדות.
כתבה: טל שולמן
צילם: יאיר מיוחס
נעים להכיר: ינאי בן צבי, בן שבע, מקציר, נטע בן צבי בת תשע מקציר (והם לא אח ואחות), ג'וליה אבפאני, בת שבע, מכפר קרע, קמיל גרה, בן עשר, מג'ת. אלו הם ארבעה מתלמידי בית הספר "יד ביד גשר על הוואדי", היחיד בישראל שבו לומדים ילדים יהודים וערבים ביישוב ערבי. בית הספר הוקם לפני שמונה-עשרה שנים על ידי תושבי אזור ואדי ערה, יהודים וערבים, בשיתוף עמותת “יד ביד” כדי לחזק את הקיום המשותף בין יהודים לערבים הגרים באזור. אז מה מיוחד בו? לא מעט.
נטע: אצלנו בבית הספר ערבים ויהודים לומדים יחד ומשתפים פעולה, לכל כיתה יש שתי מחנכות, יהודייה וערבייה, והן עושות הכל יחד.
קמיל: הלימודים מתקיימים בשתי השפות, וגם בהפסקות אנחנו משחקים ביחד, יהודים וערבים. אני לומד עברית לא רק מהשיעורים, אלא בעיקר מהשיחות עם החברים בהפסקות.
נטע: בבית הספר יש אווירה טובה, המורות נחמדות, יש פינת חי והרבה משחקים ופעילויות מיוחדות.
אילו פעילויות מיוחדות יש בבית הספר?
ג'וליה: השנה כל כיתה בחרה נושא שעליו לומדים ועורכים פעילויות מיוחדות במשך כל השנה. בכיתה ב' הנושא שלנו היה "אורח חיים בריא".
ינאי: הכנו משחק קופסה על חיים בריאים, הכנו ארוחת בוקר בריאה בכיתה וגם יצרנו צלחות מקרמיקה שמתאימות לאוכל בכל הצבעים.
קמיל: בכיתה ד' צילמנו תמונות ועשינו תערוכה על איכות הסביבה באזור שלנו. הזמנו את כל ההורים לערב מיוחד והצגנו לפניהם את התערוכה. כל ילד סיפר על התמונות שהוא צילם. תלמידי כיתה ג' ערכו פעילות על "משחקים של פעם", וההורים שיחקו איתם בחוץ.
נטע: הפעילות שהכי אהבתי הייתה לפני שנתיים, כשנשארנו לישון לילה שלם בבית הספר. אכלנו פיצות ומנקושי (פיתה עם זעתר), שתינו שוקו, הלכנו לישון ממש מאוחר וישנו בכיתה בשק שינה.
קמיל: אני כמעט לא ישנתי אז… חבר שלי כל הזמן זז ודיבר לידי.
איך מתקשרים עם החברים שמדברים שפה אחרת?
ינאי: בהתחלה היה לי מאוד קשה למצוא חברים ערבים, כי עדיין לא למדתי ערבית, וכשניגשתי לדבר איתם הם לא הבינו, אז הייתי בעיקר עם הילדים היהודים. בכיתה ב' כבר למדתי הרבה יותר מילים בערבית וגם הילדים הערבים למדו עברית, אז עכשיו אנחנו יכולים לדבר ולהיות חברים. יש לי חבר טוב שקוראים לו חמודי, ואנחנו מדברים בשתי השפות, אבל בעיקר בעברית כי הוא מבין ממש טוב.
קמיל: אצלנו בכיתה ד' הערבים והיהודים משחקים ביחד בהפסקות. כשהחברים שלי, אלון והלל, משחקים איתנו, אז בדרך כלל מדברים עברית, כי להם קצת יותר קשה בערבית. אני גם רואה לפעמים טלוויזיה בעברית, אז העברית שלי טובה יותר.
ג'וליה: אני מאוד אוהבת שפות ואוהבת ללמוד גם עברית וגם אנגלית. עם חלק מהחברות היהודיות אני מדברת עברית, אבל דריה, למשל, מבינה ממש טוב ערבית, אז איתה אני מדברת גם ערבית.
איך אתם חוגגים את החגים?
נטע: אנחנו נהנים מכל החגים: גם המוסלמיים וגם היהודיים. למשל ציינו בבית הספר את "חג עליית הנביא" – "לילת אלאסרא ואלמעראג'".
קמיל: זה חג לכבוד הנביא מוחמד שעלה לשמים. החגים המוסלמיים נחגגים לפי הירח, כמו החגים היהודיים, אבל אצלנו התאריך שלהם משתנה, אז רק שבוע-שבועיים לפני החג אנחנו יודעים בדיוק מתי יוצאת החופשה.
ינאי: זה היה ממש כיף, הביאו לנו הרבה ממתקים, תמרים, טופי, עוגיות וקאפקייק.
הסבר קטן: לוח השנה המוסלמי, כמו היהודי, מבוסס על מחזור הירח, כלומר התקופה שבה הירח משלים סיבוב סביב כדור הארץ, שהיא 354 או 355 ימים. בלוח השנה העברי נהוג להוסיף חודש אחד, אדר א', לפני חודש אדר הרגיל (שנקרא בשנה כזו אדר ב'), וכך נשמר תואם בין החגים לעונה שבה הם אמורים להיחגג. בלוח המוסלמי אין שנה מעוברת ולכן תאריכי החגים משתנים.
לכל כיתה יש שתי מחנכות. יהודייה וערביה.
איזה חג הכי כיף לחגוג בבית הספר?
ינאי: הכי כיף בפורים, כי אנחנו מתחפשים ויש משלוחי מנות וגם פורימון עם משחקים, שמהם הכי כיף זה חדר חושך: עוברים מסלול מתחת לשולחנות במקלט, והילדים מכיתה ו' עושים הפחדות.
ג'וליה: זה חג שאין לערבים, אז כיף שאנחנו חוגגים אותו בבית הספר. בחדר חושך יש הכי הרבה תור, אבל בשנה שעברה הייתי ראשונה, ולמרת שהייתי קטנה אז, לא פחדתי.
ינאי: החודש חל חג הרמדאן, חג מוסלמי חשוב מאוד, שבו במשך חודש שלם לא אוכלים בשעות היום, והוא נחשב חג של שמחה ואחווה.
קמיל: ילדים קטנים לא חייבים לצום, אבל אני צם מכיתה א'. בגלל זה ברמדאן אני לא משחק בהפסקות, אלא רק יושב ונח. אני דווקא אוהב את הצום והוא לא קשה לי בכלל.
ג'וליה: בחודש הזה בהפסקת האוכל הילדים הערבים יוצאים החוצה. גם אני השנה מתכוונת לצום. יש הרבה פעילויות ברמדאן בכפר שלנו ואווירה מיוחדת, זה חג כיפי.
נטע: גם אני רוצה לנסות יום אחד, אבל יהיה לי קשה, אני קמה ממש רעבה. אתם יודעים שיום כיפור קצת דומה לרמדאן, כי גם בו צמים.
אתם מדברים על פוליטיקה בבית הספר?
ינאי: מה זה פוליטיקה?
ג'וליה: אני לא יודעת מה זה.
קמיל: גם אני לא.
מה אתם מרגישים שלמדתם בבית הספר?
נטע: זאת למידה לחיים – שיהודים וערבים יכולים להיות ביחד. לפני שהגעתי לבית ספר לא הכרתי ילדים מתרבות אחרת, ועכשיו אני מכירה, וגם למדתי ערבית ועל כל מיני מאכלים ומנהגים שלא הכרתי.
ג'וליה: בבית הספר אנחנו לוקחים מכל העולם: לא משנה אם ילד הוא יהודי, ערבי או אנגלי – כולם בבית הספר הזה חברים. אם אהיה עצובה יעזרו לי, אם אני אהיה בפינה לבד, יבואו אליי. כאן אף אחד לא לבד.