כתבה וצילמה: דפנה בן נון
כל אחד יודע כיצד הם נראים, הדובים הלבנים. אבל כמה ראו אותם ממש מקרוב? רציתי לצלם דובים לבנים בגובה העיניים. לא מתוך סירה, אלא על הקרח, הכי קרוב אפשר.
מצאתי מקום בקנדה שמאפשר לעשות זאת!
טסתי לצ'רצ'יל, מקום נידח במזרח קנדה, ומשם מסוק הביא אותי ועוד כמה משוגעים לדבר למתחם מגודר של בקתות, בלב השטח הפראי של הדובים.
שם גם לימדו אותנו על בעלי החיים העוצמתיים האלה:
הם חזקים וחכמים מאוד; והם הולכים בכל יום קילומטרים רבים בחיפוש אחר קרחונים, שעל פניהם הם יכולים לצוד את האוכל שלהם. אך ככל שהעולם מתחמם הקרחונים נעלמים, ודובי הקוטב לא מצליחים לצוד ומתים מרעב.
לקראת היציאה לשטח הסבירו לנו כיצד להתנהג אם ניתקל בדוב לבן: צריך לעשות רעשים חזקים ולנופף בידיים, כדי שהדוב יבין שהיצור שעומד מולו לא מפחד ממנו, ויחשוב שהוא עלול להיפגע ושלא כדאי לו לתקוף – ואז הוא יסתובב וילך.
ההסבר הזה חשוב מאוד, כי אם בורחים מדוב – אין סיכוי להינצל.
דוב אחד הגיע שוב ושוב עד לגדר של הלודג', אשר לידה ניצב כל הזמן מאבטח, שדאג לכך שהדובים לא יהרסו את הגדר.
הדוב הענקי והמהמם הזה נעמד על רגליו האחוריות והתנשא לגובה של שלושה מטרים, כל כך קרוב אליי עד שכבר לא יכולתי לחכות שאצא לשטח ואצלם דובי קוטב בלי גדר שתפריד בינינו!
למחרת יצאנו עם המדריך שנשא איתו רובה, לא כדי לפגוע בחיה אלא כדי להפחיד עם קול הירייה במידת הצורך.
לאחר זמן מה ראינו זכר צעיר במרחק של 20 מטרים מאיתנו. הדוב הלך לקראתנו ונשכב על השלג. לא עשה רושם שהפריע לו שאנחנו שם. ניצלתי את ההזדמנות וצילמתי ללא הפסקה, עד שבשלב מסוים הוא קם והלך ונעלם בשיחים. איזו עוצמה, איזו התרגשות!
