ניקרגואה

ניקרגואה היא המדינה הגדולה ביותר במרכז אמריקה. היא גדולה מעט בשטחה ממדינת ניו יורק. ניקרגואה גובלת בהונדורס בצפון ובקוסטה ריקה בדרום. במערב היא גובלת באוקיינוס השקט, ובמזרח היא גובלת בים הקריבי.
ניקרגואה ספגה אסונות כתוצאה מהוריקנים, רעידות אדמה ופעילות געשית. הקיטור שבמעמקי הרי הגעש שלה משמש אותה כאנרגיה גיאותרמית.
רוב התושבים חיים באזור השפלה, בין חוף האוקיינוס השקט ואגם מנָגואה. האזור המכונה "חוף היתוש", לאורך החוף המזרחי, זוכה לקבל את כמות המשקעים השנתית הגדולה ביותר במרכז אמריקה: 2,540- 6,350 מילימטרים של גשם.

אגם מנגואה הוא האגם היחיד שבו חיים כרישים במים מתוקים. כרישים זמבזיים מגיעים לאגם לאחר שהם שוחים במעלה נהר ריו סן חואן מהאוקיינוס האטלנטי. הכרישים מסוגלים להסתגל למים מתוקים, אך כיום נדיר למצוא אותם באגם.
בניקרגואה חיות אקזוטיות רבות, כמו טוקנים, נחשים רבי-חנק מצויים, קופים, חזירי בר, יגוארים ועצלנים. תחשי נהרות, צבי ים וצבים ירוקים שוחים בשמורה הביולוגית קיוס מיסקיטוס ובשוניות האלמוגים של האיים הסמוכים לחופי הים הקריבי.
יש יותר מ-70 אזורים מוגנים במדינה, שמסייעים לשמר את בתי הגידול של מינים רבים המצויים בסכנת הכחדה. בשמורה הבִּיוֹ-סְפֶרִית בוסאוואס יש יער עננים שמספק הגנה ל-12 סוגים של נחשים ארסיים.
הסכנות החמורות ביותר לשלום הסביבה בניקרגואה הן הרס היערות, סחף האדמות וזיהום המים.

המתיישבים הקדומים ביותר בניקרגואה היו, כנראה, קרוביהם של בני המאיה והאצטקים של מקסיקו. אחת הקבוצות הגדולות של מתיישבים קדומים היו בני ניקָרָאוֹ.
ספרד שלטה בניקרגואה ובמדינות רבות במרכז אמריקה ובדרום אמריקה החל מהמאה ה-16 ועד תחילת המאה ה-19.
ב-1821 זכתה ניקרגואה בעצמאות מספרד והפכה לחלק מהאימפריה המקסיקנית למשך כמה שנים. אחר כך הצטרפה לקבוצת מדינות סמוכות עם ממשל מרכזי בגואטמלה סיטי, שנקראו הפרובינציות של מרכז אמריקה.
ב-1838 נפרדה גואטמלה מהקבוצה והפכה להיות עצמאית לגמרי.
במהלך העשורים האחרונים סבלו הניקרגואים מאי-שקט פוליטי, רודנות ושתי מלחמות אזרחים.

התושבים המקומיים קוראים לעצמם ניקים, אך רוב הזרים קוראים להם ניקרגואים. הם אנשים שמחים, חברותיים וקשורים למשפחותיהם.
רוב התושבים הם מסטיסים, כלומר ממוצא מעורב ספרדי ואינדיאני. הבריטים הביאו לניקרגואה במאה ה-17עבדים אפריקנים כדי לעבוד במטעים, ניקרגואים רבים הם צאצאיהם של אותם עבדים.

דניאל אורטגה נבחר ב-2006 לתפקיד נשיא ניקרגואה ומכהן בו עד היום. הנשיא וסגן הנשיא נבחרים יחד בבחירות כלליות לכהונה של חמש שנים.
ניקרגואה היא המדינה הענייה ביותר במרכז אמריקה, ויש בה תת-תעסוקה נרחבת (מצב שבו אדם מועסק בעבודה שאינה ממצה את כישוריו) ועוני רב.
הגידולים החקלאיים העיקריים הם: קפה, בננות, קנה סוכר, כותנה, אורז, תירס וסומסום.