יותר ויותר בנות מפגינות ביצועים מדהימים בגלישת סקייטבורד. פגשנו ארבע נערות שסיפרו לנו מה סוד הקסם של הענף שהפך השנה לספורט אולימפי. אחת מהן מסומנת כנציגה אפשרית של ישראל לאולימפיאדת פריז 2024.

כתבה: מאיה בניטה

אם עקבתם אחרי המשחקים האולימפיים שנערכו בטוקיו בקיץ האחרון, ודאי שמעתם את השם סקיי בראון. ב-4 באוגוסט, קצת אחרי שמלאו לה 13, זכתה הנערה שחיה ביפן וייצגה את בריטניה (אביה בריטי) במדליית ארד בגלישה על סקייטבורד. "היום אני נרגשת להראות לעולם כמה יפה ויצירתי ענף הסקייטבורד… וכמה זה כיף. אני מקווה שיש ילדות שצופות בתחרויות וחושבות, אני יכולה לעשות את זה!", כך כתבה בחשבון האינסטגרם שלה אחרי הזכייה.

זו הייתה השנה הראשונה שגלישה על סקייטבורד הוכנסה כענף ספורט אולימפי. קשה להאמין, אבל האלופה הצעירה מתאמנת בלי מאמן – את כל הטריקים היא למדה מיוטיוב כמובן.

סקיי, שהשתתפה בתחרויות בינלאומיות כבר בגיל שמונה, היא תופעה מדהימה, אבל יותר ויותר בנות ברחבי העולם וגם בישראל כבר כובשות את התחום הזה, שנחשב עד לא מזמן בלעדי לבנים. פגשנו ארבע מהן, שהסכימו לעשות הפסקה קצרה מהפעלולים כדי לספר לנו למה הן כל כך אוהבות את זה.

צילום: אופק שביט

שני פז: בדרך לאולימפיאדה
שני פז, בת 13, מחדרה היא אלופת הארץ בסקייטבורד בקטגוריית בנות משנת 2018 ברציפות, והיא שם דבר בענף הסקייטבורד לנוער בארץ. היא גולשת כבר ארבע שנים, ולפני שלוש שנים החלה להתחרות בתחרויות מול בנות ובנים עד גיל 16. שני מדורגת במקום הראשון בתחום הטרנזישן, הכולל גלישה על רמפות גדולות ופעלולי התעופפות באוויר, ובמקום השלישי בתחום הסטריט (גלישה ברחוב), ומתאמנת כדי להגיע לאולימפיאדת פריז 2024: "בשנים הקרובות אני צריכה להתחרות בתחרויות בינלאומיות של אליפות העולם ולצבור ניקוד. אם אהיה בין 20 הטובות ביותר בעולם, אגיע לאולימפיאדה. אני מאוד תחרותית ורוצה לקחת את הסקייטבורד למקום הכי רחוק שאפשר".

כמה פעמים את מתאמנת על הסקייטבורד?
אני מתאמנת כל יום, וארבע פעמים בשבוע עם המאמן. כל אימון נמשך בין חמש לשש שעות. אחרי הלימודים אני חוזרת הביתה ומכינה שיעורי בית ואז יוצאת לסקייטפארק. זה לא פוגע לי בלימודים. כשאני בשיעור אני מקשיבה למורה ולא חושבת על הסקייטבורד, ובסקייטפארק אני מתרכזת בלהיות הגולשת הכי טובה.

איך בכלל הגעת לתחום?
אחותי עדי, שכיום היא בת 16, התחילה עם זה – ואני ביקשתי מאבא שלי שיקנה לי גם סקייטבורד. הוא קנה לי את הכי פשוט שיש ולקח אותי לסקייטפארק בקיסריה. שם פגשתי את מי שהוא המאמן שלי היום ונחשב למאמן הסקייטבורד הכי טוב בישראל – אלמוג פרום.
איך הייתה הפעם הראשונה?
ההרגשה הייתה משחררת, התאהבתי בזה. בהתחלה היו לי הרבה נפילות עד שהבנתי איך להגיע ליציבות. שברתי יד והיה לי קרע בברך. אבל צריך להתגבר על הפחד ולהמשיך הלאה. הנפילות רק בונות אותי וגורמות לי לרצות יותר להתחייב לסקייטבורד.

אילו פעלולים את מבצעת?
אני נהנית לעוף באוויר ולקפוץ מהרמפות הכי גבוהות שיש. זה כל הכיף בסקייטבורד. זה מצריך הרבה מאוד טכניקה, כוח ברגליים ויציבות. האתגר הכי גדול הוא להתמודד עם הפחד. אני חושבת על ההרגשה שתהיה לי אחרי שאסיים את התרגיל, שזאת ההרגשה הכי כיפית, וזה עוזר לי.

ההורים שלך תומכים בך?
מאוד. הם לוקחים אותי צעד אחר צעד ומכוונים אותי לדרך שאליה אני רוצה להגיע.

מה תגידי למי שעדיין חושב שזה תחביב שמתאים רק לבנים?
סקייטבורד זה לכולם. זה נכון שיש יותר בנים בתחום, אבל לאט-לאט גם בנות מגיעות ומוכיחות שהן יכולות להיות טובות יותר מהם. כשבנים רואים אותי גולשת הם נותנים לי כבוד. גם כשאני מתחרה מול בנים, הם אף פעם לא מזלזלים. לפני שנתיים זכיתי במקום הראשון בתחרות שהתקיימה בסקייטפארק בנתניה. הייתי הבת היחידה והבסתי את כל הבנים. התחושה שניצחתי אותם הייתה אדירה.

מה הטיפ שלך למי שרוצה לגלוש על סקייטבורד?
פשוט ללכת על זה, לא לפחד ולא לחשוב מה יגידו. זה הדבר הכי כיף שיכול להיות.

צילום: ניר וג'ני נחמן

ליאל והילה נחמן: גלישה משפחתית

התאומות ליאל והילה נחמן, בנות 12, מאשדוד (ליאל גדולה בשתי דקות מהילה) גולשות על גלשן, סאפ וכמובן גם על סקייטבורד.

ליאל: התחלנו לגלוש בגיל עשר. אבא שלנו גולש על סקייטבורד, ואני ביקשתי שהוא ילמד אותנו כי זה נראה מגניב. אני גולשת על סקייט סטריט, שזה סקייטבורד קצר שמתאים יותר לפעלולים.

הילה: אני גולשת על לונג בורד, שזה סקייטבורד ארוך שמתאים יותר לגלישות ארוכות.

איך הייתה הפעם הראשונה?
ליאל:
בהתחלה זה היה מפחיד, אבל ידעתי שאפשר לסמוך על אבא שיעזור לי ללמוד. כשניסיתי לגלוש לבד נפלתי, אבל לא קרה לי כלום. קמתי והמשכתי לגלוש.

הילה: בפעם הראשונה אבא החזיק לי את היד, אז לא ממש פחדתי. נפלתי הרבה פעמים מהסקייטבורד, אבל לא ויתרתי והמשכתי, כי אבא לימד אותי תמיד לקום. אמא שלי תומכת בנו. היא אומנם לא מרשה לנו לרדת בירידות הגדולות, אבל אין לה בעיה שנגלוש בירידות הקטנות כל עוד אבא איתנו.

מה אתן אוהבות בזה?
ליאל:
אני אוהבת להרגיש את הרוח כשאני גולשת. אני גולשת עם אחותי, אחי ואבא שלי כמעט כל יום שישי בטיילת של אשדוד, וזאת פעילות משפחתית מאוד מגבשת.

הילה:
אני מאוד אוהבת את המהירות של הסקייטבורד ונהנית מזמן האיכות עם אחותי כשאנחנו גולשות יחד.

מי משתיכן גולשת טוב יותר?
ליאל: הילה מנוסה ממני יותר בגלישה על סקייטבורד כי היא התחילה כמה ימים לפניי.

הילה: ככל שאצבור יותר מיומנות, אוכל להתחרות בתחום יום אחד. כרגע אני מתאמנת על פעלול שנקרא "הולי", שבו קופצים על הסקייטבורד. שמים רגל אחורית בקצה של הסקייטבורד ואת הרגל השנייה שמים באמצע, ואז מרימים את הרגל הקדמית וקופצים.

ומה תגידו למי שעדיין חושב שזה תחביב לבנים?
ליאל:
זה לא נכון. אני מכירה הרבה בנות שגולשות על סקייטבורד, וכשאני גולשת במתחמי סקייטבורד אני רואה דווקא יותר בנות. זה תחביב שיכול להתאים לכולם, לא משנה אם אתה בן או את בת.

הילה: אצלי בכיתה רוב הבנים לא גולשים על סקייטבורד ודווקא הבנות כן.

מה הטיפ שלכן למי שרוצה לגלוש על סקייטבורד?
ליאל: חשוב להתאמן הרבה ולא לוותר. בסוף מצליחים.

הילה: תאמינו שאתן יכולות, נסו לאט בהתחלה – ועם הזמן תוכלו להגביר את הקצב.

צילום: נעמה פרץ

מאיה פרץ: לא לפחד ליפול

מאיה פרץ, בת 14 וחצי, מראש העין חדשה בתחום, אבל מאוד נלהבת: "התחלתי לפני חודשיים לגלוש על סקייטבורד כי חיפשתי תחביב שיגרום לי עניין ויעניק לי מטרה להגיע אליה. ויש לאן להתקדם בסקייטבורד. יש לי מורה שלימדה אותי לעלות ולגלוש. בהתחלה היא החזיקה אותי ולא נפלתי. אני גולשת עם חברה שלימדתי אותה לגלוש על סקייטבורד. אני מתאמנת  בחניה של הבית שלי, ולפעמים בשכונה או בסקייטפארק בראש העין. שם אני לרוב הבת היחידה, והשאר בנים, אבל אני חושבת שסקייטבורד לא מתאים יותר לבנים, אלא עניין של אופי.

מה את אוהבת בזה?
כשאני גולשת, הסקייטבורד הוא כמו חלק נוסף בגוף שלי, זה מאוד משחרר ומאתגר. אני מתאמנת כמה שאני יכולה – לפעמים כל יום ולפעמים כמה פעמים בשבוע. אולי בעתיד ארצה גם להתחרות בתחום. ראיתי את סקיי בראון באולימפיאדה. היא מדהימה, איך שהיא מסורה לזה ולא מוותרת למרות הכל. בגיל 11 היא נפצעה קשה כשניסתה לעשות פעלול מורכב. רוב האנשים היו מפסיקים לגלוש אחרי נפילה כזאת, אבל היא הגיעה לאולימפיאדה וזכתה במדליה. היא מעוררת השראה.

איך את מתמודדת עם נפילות?
פעם נפלתי לתוך חור בכביש של החניה, אבל קמתי והמשכתי לגלוש. מפחיד לעלות שוב על הסקייטבורד אחרי שנופלים, אבל זה חלק מהאתגר – לא לוותר ולעמוד במטרה שלי. חוץ מזה יש לי מיגון גוף – קסדה ומגיני ברכיים ששומרים עליי.

אילו פעלולים את יודעת לבצע?
אני יודעת לעשות "דרופ", כלומר לפנות פניות חדות עם הסקייטבורד כשהוא נמצא בחלקו על הקרקע. עכשיו אני מתאמנת על ביצוע פנייה של 180 מעלות, עובדת על ירידה ממדרגה וגם על ירידות קצת יותר חדות.

מה הטיפ שלך למי שרוצה לגלוש על סקייטבורד?
לבוא עם ביטחון. לא לפחד מהנפילה ולזכור שזה לא נורא ליפול. בסוף מצליחים, וההרגשה הזאת שווה הכל.

 

נגעה בשמיים

 

 

 

 

SHUTTERSTOCK

אם עקבתם אחרי המשחקים האולימפיים שנערכו בטוקיו בקיץ האחרון, ודאי
שמעתם את השם סקיי בראון. סקיי, שהשתתפה בתחרויות בינלאומיות כבר
בגיל שמונה, היא תופעה מדהימה. ב־4 באוגוסט, קצת אחרי שמלאו לה 13, זכתה
הנערה שחיה ביפן וייצגה את בריטניה (אביה בריטי) במדליית ארד בגלישה על
סקייטבורד והפכה למדליסטית הצעירה ביותר בתולדות בריטניה.
"היום אני נרגשת להראות לעולם כמה יפה ויצירתי ענף הסקייטבורד… וכמה
זה כיף. אני מקווה שיש ילדות שצופות בתחרויות וחושבות, אני יכולה לעשות
את זה!", כך כתבה בחשבון האינסטגרם שלה אחרי הזכייה.
קשה להאמין, אבל האלופה הצעירה מתאמנת בלי מאמן – את כל הטריקים
היא למדה מיוטיוב כמובן.
זו הייתה השנה הראשונה שגלישה על סקייטבורד הוכנסה כענף ספורט אולימפי.
על הפודיום עמדו לצדה של סקיי היפניות סאקורה יוסוזומי בת ה־19 שזכתה בזהב,
וקוקונה היראקי בת ה־12 שזכתה בכסף. הבנות שולטות!

 

משחקים

קידס שלנו