הספרדים הגיעו לארגנטינה ב-1516 ושלטו בה במשך 300 שנה. ב-1806 הכניע כוח בריטי את הצבא הספרדי בבואנוס איירס ותקף את איי מלווינָס, הקרויים גם איי פוקלנד. תושבים מקומיים כבשו בחזרה את עיר הבירה, אך לא הצליחו מעולם להשיג שוב את השליטה על האיים.
מאורעות אלה הביאו להתרופפות אחיזתה של ספרד בארגנטינה.
ב-1810 כבשו כוחותיו של נפוליאון את כל הערים הראשיות בספרד, והעם הארגנטינאי זכה ליטול לעצמו את השליטה בארצו. ב-1816 הוכרזה עצמאותה של ארגנטינה.
ב-1946 הפך חואן פרון לנשיא בזכות הפופולריות שצבר בקרב מעמד הפועלים. אשתו אווה, הידועה כאוויטה, ייסדה קרן וחילקה כסף מזומן ומתנות לעניים. כשנפטרה מסרטן ב-1952, הצטערו בני העם מאוד על מותה. היא הייתה סמל של תקווה לכל עניי ארגנטינה. חואן פרון הודח מתפקידו לאחר שניסה להגדיל את סמכויותיו.
גם לאחר שהודח מתפקידו המשיכו תומכיו להיאבק על השגת כוח פוליטי.
לאחר שנות אלימות רבות שגבלו במלחמת אזרחים, נבחר פרון מחדש, ואשתו החדשה, איזבל, הפכה לסגנית הנשיא. הוא נפטר בפתאומיות ואיזבל הפכה להיות נשיאה, וזמן קצר אחר כך התמוטטה כלכלת המדינה.
ב-1976 השתלט הצבא על המדינה, ואז החלה תקופה אלימה שנקראה "המלחמה המלוכלכת", שבמהלכה נהרגו 30,000-20,000 מהפכנים או אוהדי המהפכה.
ב-1982 ביצע נשיא ארגנטינה, גנרל לאופולדו גלטיירי, פלישה לאיי פוקלנד שבאוקיינוס האטלנטי, במרחק-מה מחופי ארגנטינה. גלטיירי חשב שהבריטים לא יתנגדו צבאית, אך בכך הוא טעה, והצבא הבריטי נחל ניצחון בקלות. לאחר התבוסה התקדמה ארגנטינה לקראת דמוקרטיה וממשל אזרחי.