אפגניסטן

אפגניסטן ממוקמת במרכז אסיה, וגובלת עם איראן במערב, עם פקיסטן בדרום ובמזרח ועם טורקמניסטן, אוזבקיסטן וטג'יקיסטן בצפון. הרים גבוהים ותלולים ומדבריות צחיחים מכסים את רוב שטחה. פסגות ההרים המשוננות מסוכנות לטיפוס ומכוסות בשלג רוב ימות השנה.

אפגנים רבים חיים בעמקים הפוריים שבין ההרים, ומגדלים יבולים וחיות משק. רק 20 אחוזים מהאדמה משמשים כשדות.

הקיץ חם ויבש, אך החורף קר מאוד, בעיקר מצפון להר הינדו כוש, המתנשא בחלקה המזרחי של המדינה, בסמוך לפקיסטן ולטג'יקיסטן. נהרות רבים זורמים בערוצי ההר. שלג נמס ומי גשם שזורמים במדרונות ההינדו כוש נקווים באזורים הנמוכים ואינם מגיעים לאוקיינוס.

ההר עובר באפגניסטן ומאפשר מעבר לרוחבה של אסיה. אפגניסטן הייתה קטע עמוס בדרך המשי, מסלול שבו נסעו סוחרים ביבשה בין סין, הודו ואירופה במשך יותר מ-2,000 שנה. 

עשרות שנים של מלחמות וציד, כמו גם שנים של בצורת, צמצמו את אוכלוסיית חיות הבר באפגניסטן. בעבר שוטטו טיגריסים בגבעות, אך הם נכחדו. דובים וזאבים ניצודו עד שכמעט נכחדו.

נמרי שלג, המצויים בסכנת הכחדה, חיים בהינדו כוש הקר, וסומכים על פרוותם העבה שתחמם אותם. הציידים מוכרים את עורם הרך של הנמרים בשווקים של עיר הבירה, קאבול. הקוף מקוק רֶזוּס והסנאי הדואה האדום חיים באזורים הדרומיים והחמימים יותר של המדינה.

אפגניסטן עשירה באבן הכחולה לָפִּיס לָזוּלִִי, ששימשה לקישוט קברו של המלך המצרי תות ענח' אמון. 

אפגניסטן יושבה לראשונה בסביבות 7000 לפנה"ס, ועברה שינויים רבים לאורך ההיסטוריה שלה. אלכסנדר הגדול כבש את אפגניסטן ב-330 לפנה"ס, והביא לאזור את השפה היוונית ואת תרבות יוון. המונגולים של ג'ינג'יס חאן פלשו לאפגניסטן במאה ה-13. ב-1747 ערכו זקני הפשטונים ישיבת מועצה שנקראת לויה ג'ירגה, והקימו את ממלכת האפגנים.

הבריטים והאפגנים נלחמו אלה באלה בשלוש מלחמות במהלך המאה ה-19 והמאה ה-20, עד שבסופו של דבר הביסו האפגנים את הבריטים ב-1919, והקימו ממלכה עצמאית ב-1921. ב-1979 פלשה ברית המועצות לאפגניסטן, והלוחמים האפגניים, הקרויים מוג'אהדין, קיבלו עזרה מארצות הברית, פקיסטן, סין ואיראן. 

ב-1996 עזבו הכוחות הסובייטיים את אפגניסטן, וכוחות הטאליבן השתלטו על הבירה קאבול. לאחר מתקפת מגדלי התאומים ב-11 בספטמבר 2001, החלה ארצות הברית לחפש את אוסמה בן לאדן באפגניסטן ופלשה לתוכה, ביחד עם קואליציה בינלאומית, כדי למוטט את שלטון הטאליבן. ב-2004 התכנסה ישיבת לויה ג'ירגה, שבה נכתבה חוקה חדשה והאזרחים בחרו את נשיאם הראשון, חמיד קרזאי. 

אוכלוסייתה של אפגניסטן מורכבת מקבוצות אתניות רבות. כ-15 מיליון נפש, כמעט מחצית מהאוכלוסייה, הם פשטונים שחיים בדרום סביב העיר קנדהאר. הם צאצאיהם של שבטים שהגיעו לאפגניסטן לפני 3,200 שנה. 

קבוצות רבות אחרות חיות גם הן באפגניסטן: הטג'יקים, שכמו הפשטונים קרובים קרבת דם לפרסים שבאיראן, אך דוברים שפה אחרת הנקראת דארי, והאוזבקים, הדוברים שפה שדומה לטורקית.

בני הזארה חיים בהרים של מרכז אפגניסטן, והם כנראה צאצאיהם של המונגולים, כי שפת הדארי שלהם מכילה מילים מונגוליות רבות.

בגלל שנות המלחמה הרבות, האזור הכפרי שופע מוקשים שלא התפוצצו, וילדים שרוֹעִים את עדריהם נהרגים לעיתים קרובות כשהם דורכים על מוקשים. בתי ספר רבים נהרסו במלחמות, אך הילדים הולכים לבית הספר גם בהריסות, ובכל מקום שאפשר.

במהלך מאות שנים העזו נוסעים לעבור במעברי ההר הגבוהים והמסוכנים, כדי למצוא מקלט בעמקים ובמישורים של אפגניסטן. כיום נוודים בשם קוצ'י מובילים את עדריהם לרוחבה של המדינה, אל כרי הדשא של ההרים כדי ללחך עשב.

האפגנים מתגאים בכך שהם בונים בעצמם את העפיפונים שלהם ומטיסים אותם באוויר. יש להם אפילו קרבות עפיפונים, והם משתמשים בחוטי ברזל או בזכוכית כדי לחתוך את חוטי העפיפונים של יריביהם.

התה הוא המשקה האפגני הפופולרי, והמנה הפופולרית היא פלאו, העשויה מאורז, בשר כבש ופירות. 

אפגניסטן היא דמוקרטיה שהוקמה לאחרונה. על פי החוקה החדשה, הנשיא ושני סגניו נבחרים אחת לחמש שנים. בין השנים 2014-2001 עזר כוח הסיוע הביטחוני הבינלאומי לממשלה לשמור על הסדר ולבנות מחדש את המדינה. 

הממשלה עדיין מתמודדת עם בעיות עם הטאליבן, עם הביטחון הפנימי ועם השירותים הציבוריים.