אירלנד

אירלנד היא מדינת אי בקצה המערבי ביותר של אירופה. היא האי השני בגודלו באירופה (אחרי בריטניה). רפובליקת אירלנד תופסת 80 אחוזים משטחו של האי, בעוד שנתח אדמה גדול בצפון האי הוא חלק מבריטניה.

אירלנד ידועה במרחביה הגדולים ובשדותיה הירוקים והשופעים. למעשה, הכינוי שלה הוא אי האזמרגד (בגלל צבעו הירוק של האזמרגד). אך יש בה גם אזורים נרחבים של נוף טרשי וסלעי. לפני כ-15,000 שנה הייתה אירלנד מכוסה לחלוטין בקרחונים עבים. תנועתם של קרחונים ענקיים אלה חשפה את האדמה, והותירה אחריה שטחים עצומים של אבן גיר שטוחה.

חלקה האמצעי וחופה המערבי של אירלנד מנוקדים בביצות כבול לחות, שרידים רטובים מהאגמים העתיקים והמיובשים שהותירו אחריהם הקרחונים. רמותיה של אירלנד מתנשאות בעיקר בדרום מערב, ומסתיימות לרוב בצוקים תלולים הצוללים אלפי מטרים אל תוך האוקיינוס האטלנטי.

לאירים יש חיבה גדולה לטבע ולחיים בכפר. המטבעות הראשונים במדינה אפילו הציגו תמונות של בעלי חיים. רמות נמוכות של בנייה, תיעוש וזיהום הותירו את רוב שטחיה הפתוחים של אירלנד במצבם הטבעי.

ידעתם שבאירלנד אין נחשים פראיים? הים מונע מחיות רבות הנפוצות ביבשת אירופה להגיע לאי. יש באירלנד רק שני מינים של עכברי בר, זן אחד של לטאות, ורק שלושה סוגים של דו-חיים.

חיות הבר וצמחי הבר של אירלנד מוגנים על ידי תכניות שימור ממשלתיות. כדי להגן על בתי הגידול הטבעיים הקימה הממשלה שישה פארקים לאומיים ומאות שמורות טבע ברחבי המדינה. 

הארכיאולוגים סבורים שהמתיישבים הראשונים הגיעו לאירלנד בסביבות 6000 לפנה"ס. ב-3500 לפנה"ס השתמשו המתיישבים בכלי אבן כדי לפנות אדמות חקלאיות. בסביבות 700 לפנה"ס הגיעו לאירלנד הקלטים, בני תרבות מגוונת ומתקדמת מבחינה טכנולוגית שמקורה במרכז אירופה, והחלו ליישב את האי. הם שגשגו שם במשך כמעט 2,000 שנה.

במאה התשיעית לספירה החלו הפולשים הוויקינגים לפשוט על אירלנד. הם הקימו יישובים שהפכו מאוחר יותר לכמה מעריה המרכזיות של המדינה, כולל עיר הבירה, דבלין. הוויקינגים והקלטים נלחמו ביניהם לעיתים קרובות במשך 200 שנה, עד שקרב ב-1014 איחד את המדינה. אך השלום לא החזיק מעמד זמן רב, ואירלנד התפצלה לממלכות רבות.

ב-1170 פלשו לאירלנד ויקינגים נורמניים שהשתלטו על אנגליה, והפכו אותה לטריטוריה אנגלית. בתחילת המאה ה-17 הפכה הדת הרשמית באנגליה לפרוטסטנטית, בעוד שמרבית האירים נותרו קתוליים. הדבר הביא בהמשך למתחים, שבסופו של דבר הביאו למהפכה ולעצמאותה של אירלנד.

בשנות ה-20 של המאה ה-19, חוקים בריטיים שהיו לא הוגנים כלפי הקתולים הציתו תנועת המונים למען ריבונות אירית. ב-1829 בוטלו רוב החוקים האלה, אך אירלנד בכל זאת רצתה חופש מהשלטון הזר. ב-1922, לאחר התקוממויות אלימות, נולדה מדינת אירלנד החופשית בתוך האימפריה הבריטית.

ב-1948 הפך רוב שטחה של אירלנד למדינה עצמאית, בעוד ששישה מחוזות בצפון מזרח, המאוכלסים ברובם בפרוטסטנטים, נשארו טריטוריה בריטית.

אירלנד היא אומה של מְסַפְּרֵי סיפורים. מסורת זו החלה במשוררים נודדים קלטיים, שתיעדו ותיארו בסיפוריהם את ההיסטוריה של הארץ. סופרים מפורסמים רבים נולדו באירלנד, כולל ארבעה זוכי פרס נובל בספרות. האירים מצטיינים גם במוזיקה ובספורט.

הממשל באירלנד מורכב מפרלמנט נבחר שמחוקק את החוקים, ומנשיא, שהוא ראש המדינה. ראש הממשלה נקרא טִישוּק, שמשמעו מנהיג. הטישוק הוא מנהיג המפלגה הפוליטית בעלת המספר הגדול ביותר של חברי פרלמנט.

במשך רוב ההיסטוריה שלה הייתה כלכלתה של אירלנד מבוססת על חקלאות. אך מאז שנות ה-50 של המאה ה-20, לאחר שממשלת אירלנד עשתה מאמצים והצליחה למשוך אל המדינה עסקים רבים, הפכה אירלנד מאחת המדינות העניות ביותר באירופה למדינה השנייה בעושרה באירופה. המהפך המדהים זיכה את אירלנד בכינוי "הנמר הקלטי".