האיטי

האיטי שוכנת בשליש המערבי של האי היספניולה, בין הים הקריבי לצפון האוקיינוס האטלנטי. מדינה טרופית קטנה זו נמצאת ממערב לרפובליקה הדומיניקנית, ומדרום לאי קובה.
זוהי ארץ הררית. האיטי הוא שמה האינדיאני, ופירושו "ארץ ההרים". פסגות ההרים מגיעות לגובה של יותר מ-2,400 מטרים. האיטי נמצאת בדרכם של הוריקנים רבים, וב-2008 סבלה הרס רב עקב ארבע סופות טרופיות. ב-2010 נהרגו אלפים מתושביה, והארמון הנשיאותי בפורט-או-פרינס נהרס, ברעידת אדמה בעוצמה 7.0 בסולם ריכטר.

האקלים הטרופי ורוחות הסחר מייצרים טמפרטורות חמות במשך רוב ימות השנה. המדינה הררית, אך רצועת החוף שלה שטוחה ועשירה בבעלי חיים ימיים ובעצי קוקוס. עצי דקל מלכותי נפוצים כאן וגובהם עשוי להגיע ל-18 מטרים.
עם צמיחתה של האיטי נכרתו היערות כדי לפנות קרקעות לחוות חקלאיות, וכדי לספק עצי הסקה לתושבים.

ב-1492 הגיע כריסטופר קולומבוס אל האי היספניולה, והאיטי הפכה למושבה ספרדית. הספרדים הרגו כמעט את כל התושבים הילידים שעל האי, וייבאו במקומם עבדים אפריקאים לעבודה במושבה.
במאה ה-17 השתלטו הצרפתים על המושבה והגבירו את ייצור הקפה, הכותנה וקנה הסוכר. העבדים התקוממו כנגד השלטון הצרפתי, וב-1804 זכו בעצמאות מצרפת.
הרודן פרנסואה דובליה, "פאפא דוק", שלט בהאיטי החל מ-1957, ודאג להסתיר את עוניו הקשה של העם מאחורי פיקוח ממשלתי הדוק. הממשלה הרגה אזרחים רבים שלא הסכימו עם שלטונו של דובליה. האיטים רבים עזבו את המדינה וחיפשו מקלט במדינות אחרות. ממשלתו של דובאלייה הודחה בשנת 1986.
האו"ם מחזיק כוחות בהאיטי כדי לשמור על החוק והסדר.

התושבים בצפון המדינה מדברים במבטא קריאולי והם מושפעים משכניהם ברפובליקה הדומיניקנית. האוכלוסייה מורכבת מ-95 אחוז ממוצא אפריקאי ו-5 אחוז לבנים. ההורים ההאיטים הם קפדנים, אך גם חמים ואוהבים. המשפחה המורחבת מתגוררת לעיתים קרובות עם המשפחה בתנאים צפופים.
ההאיטים משתתפים בריקודי עם ובטקסי ווּדוּ. מחצית מהתושבים עוסקים בווּדוּ, שהוא תערובת של מסורות שהביאו איתם העבדים האפריקאים, והאמונות הקתוליות שספגו מהאירופאים. הקרנבל וראש השנה הם החגים החשובים ביותר עבור רוב ההאיטים.
מזונם של ההאיטים מורכב מפירות וירקות מקומיים, לצד מנות בשר מתובלות.

הנשיא נבחר אחת לחמש שנים. האיטי היא המדינה הענייה יותר בחצי הכדור המערבי, ו-80 אחוזים מתושביה חיים בעוני. כשני שלישים מהתושבים מתפרנסים מחקלאות קיום, והם פגיעים לסופות התכופות, שמשמידות את היבולים שלהם וסוחפות איתן את האדמה.
מדינות ועמותות רבות שולחות סיוע להאיטי. הממשלה מסתמכת על הסיוע הבינלאומי. רוב התושבים עובדים בסקטור החקלאי.
האיטי מייצרת קפה, מנגו, קנה סוכר, אורז, תירס, דורה ועץ.