וונדר וומן אמיתית: דניאל וולפסון, עורכת דין מתל אביב, היא האישה הישראלית הראשונה שטיפסה אל פסגת האוורסט, ההר הגבוה בעולם. בריאיון מיוחד לקידס היא מספרת על החלום, האימונים והקשיים, וחושפת את המטרה הבאה. ויש לה גם מסר לכל הבנות (והבנים): אל תפחדו להעז לחלום

 

כתבה: מאיה בניטה

צילמה: דניאל וולפסון

 

"אני על גג העולם!", כך הכריזה דניאל וולפסון (בתמונה) – האישה הישראלית הראשונה שהגיעה לפסגת הר האוורסט. דניאל, בת 43, עורכת דין מתל אביב ואמא לבן 22, הצליחה בחודש מאי האחרון לכבוש את ההר הגבוה ביותר בעולם (8,849 מטרים) בתום מסע מפרך. חודשיים שלמים נדרשו לה כדי לטפס על ההר, הממוקם בין נפאל לסין שבמזרח הרחוק, ובדרך היה עליה להתגבר על מכשולים פיזיים ובעיקר מנטליים עד שהגשימה את החלום.

מתי התעורר בך החלום להגיע לאוורסט?
"לפני עשר שנים עברתי תאונה באתר סקי בבולגריה. נפלתי מרכבל בגובה חמישה מטרים ושברתי את עצם הירך ברגל ימין. עברתי ניתוח מורכב ותהליך שיקום ארוך של כשנתיים. כל השרירים ברגל נפגעו ולא הצלחתי לדרוך עליה. הרופאים לא ידעו אם אחזור ללכת כרגיל, אבל אמרתי לעצמי שלא אהיה נכה. למדתי ללכת מחדש. בהתחלה עם קביים, עד שהצלחתי ללכת ללא עזרה. שנתיים אחרי התאונה השתתפתי במרוץ של עשרה קילומטרים והוכחתי לעצמי שאני מסוגלת. נרשמתי לקבוצת ריצה, וחבר בקבוצה הכיר לי את עולם טיפוס ההרים. התחלתי לטפס על הרים ברחבי העולם, ולפני שנתיים הצטרפתי למשלחת רוסית של מטפסי הרים. הם סיפרו לי שטיפסו על הר האוורסט והבנתי שזה אפשרי. מאז בער בי הרצון לעשות את זה ולטפס על ההר".

 

 

 

 


דניאל מניפה את דגל ישראל על פסגת האוורסט

 

לא חששת שהמגבלה הפיזית שלך תסכן אותך?
"לפני שהגעתי לאוורסט טיפסתי על הרים אחרים, והתמודדתי עם עומס על הרגל. יש לי מגבלה בכיפוף הרגל, אבל לא נתתי לה להגביל אותי. ממש כמו שלי קשה, גם לאחרים קשה. ידעתי שזה יהיה מסע לא פשוט, אבל שאצליח להתמודד ואגיע לפסגה".

 

 

 

איך מתאקלמים לתנאים של טיפוס על האוורסט?
" מכיוון שהאוורסט הוא הר גבוה מאוד, יש בו מחסור בחמצן וצריך לעטות מסכה בזמן הטיפוס. בארץ התאמנתי בעלייה וירידה במדרגות עם מסכת חמצן מיוחדת של מטפסי הרים. טיפסתי על הר בירושלים כשאני לבושה בווסט עם משקל, כי כשמטפסים על האוורסט צריך לסחוב ציוד כבד. ככה דימיתי את התנאים שיהיו בהר. כשהגעתי לאוורסט עם המשלחת עשינו טרקים – עולים קצת, עוצרים במחנה ("Base Camp") שבו אוכלים וישנים, יורדים קצת ואז שוב עולים. העלייה והירידה הזאת מאפשרות לגוף להסתגל לתנאי המחסור בחמצן. צריך להתקדם לאט כדי להתאקלם טוב יותר".

 

 

דניאל מול קרחון קוּמבּוּ, בדך מבייס קמפ לקמפ 1. קרחון קומבו נודע בכך שהוא מסוכן וחייבים לעבור אותו כדי להגיע לקמפ 1.

עם אילו קשיים התמודדת במהלך הטיפוס?
"המסע היה קשה יותר ממה שדמיינתי. היו קשיים פיזיים – רוחות במהירות של 60 קילומטרים לשעה וקור של מינוס 40 מעלות, אבל הייתי לבושה בבגדים תרמיים, כפפות ומגפיים ששמרו על חום הגוף שלי. הייתי צריכה לחצות במשך שמונה שעות קרחון שזז כל הזמן במים, וגם סבלתי מדלקת גרון ושיעול שהפריעו לי לישון ולאכול. אבל הקושי הגדול ביותר היה קושי מנטלי. המסע נמשך חודשיים, שבמהלכם לא יכולתי להתקלח, לא אכלתי טוב ולא ישנתי טוב. היו אנשים שנשברו, ירדו למטה ולא הצליחו לטפס. צריך חוסן נפשי ואמונה בעצמך כדי להגיע לפסגה".
 


 

אז איך לא ויתרת?
"אמרתי לעצמי שאני עושה את זה, לא משנה מה. לא פקפקתי בעצמי לשנייה. רציתי להיות האישה הישראלית הראשונה שהגיעה לאוורסט, וזה נתן לי מוטיבציה גדולה להמשיך. רציתי לשמש דוגמה לבן שלי ולהראות לו שאסור לוותר גם כשקשה".

 

 

 


מבט על הבייס קמפ.

 

אילו אנשים פגשת במהלך הטיפוס?
"במשלחת היו 12 אנשים שכבר טיפסתי איתם על הרים בעבר, בני 40 עד 50. הם חברים טובים שלי ועזרו לי בדרך. בהר אנשים חושפים את מי שהם באמת. אין מסכות. מי שלא אמיתי לא מצליח לשרוד. מכל חברי המשלחת נשארנו רק חמישה שהצליחו להגיע עד לפסגה".

מה הרגשת כשהגעת סוף-סוף לפסגה?
"לא התרגשתי ולא שמחתי. חשבתי רק איך אני יורדת למטה. אחרי שמגיעים לפסגה, הגוף כבר עייף ופחות דרוך, ואז עלולות להתרחש תאונות ונפילות. גייסתי את כל הכוחות שהיו בי כדי לרדת מההר. עברו חמישה ימים עד  שהגעתי למחנה הבסיס, ואז הגיע הרגע הכי מרגש מבחינתי: התקשרתי לבן שלי וסיפרתי לו שהגעתי לפסגה".

איזו מין ילדה היית?
"גדלתי ברוסיה ועליתי לארץ בגיל עשר. הייתי צריכה לשרוד פה ולהתאקלם בבית ספר חדש וללמוד שפה חדשה. תמיד הייתי בולטת ויוזמת. עסקתי בספורט, שיחקתי טניס ושחיתי. אבל יצר ההרפתקנות שלי הגיע רק בגיל מאוחר יותר, אחרי שעברתי את התאונה".

ההגעה לפסגה עוררה בך תובנות חדשות?
"כן, היא גרמה לי להבין שהכל אפשרי אם רוצים. תמיד האמנתי בזה, אבל הטיפוס על האוורסט המחיש לי וחיזק לי את האמונה הזאת. המסר שלי לילדות הוא שאם יש לכן חלום, אסור לכן לוותר עליו עד שתגשימו אותו. אם באמת רוצים אז מגשימים. תעזו ואל תפחדו לחלום".

ואחרי הפסגה הכי גבוהה – מה המטרה הבאה?
"אני מתכננת לצאת בדצמבר למסע לאנטארקטיקה. אני מתכננת לטפס על הר וינסון, הפסגה הגבוהה ביותר באנטארקטיקה, ולחצות את הקוטב הדרומי – משהו שאף אישה וגבר בישראל עדיין לא עשו. אני רוצה להראות שזה אפשרי".

 

 

דניאל מטפסת עם חבריה למשלחת.

 

ישראלים בפסגה

דורון אראל היה הישראלי הראשון שעמד על פסגת הר האוורסט. זה קרה ב-1992, ומסעו תועד בסרט טלוויזיה ובספרו "שעה על גג העולם". מיכה יניב ודודו יפרח היו הישראלים השני והשלישי שעשו זאת, ב-2008. כעבור ארבע שנים כמעט הגיע לפסגה נדב בן יהודה, ספורטאי, מטפס ומחלץ בן 24, ששאף להיות האדם הצעיר ביותר שעשה זאת אי פעם. כ-300 מטרים לפני הפסגה נדב נתקל במטפס טורקי מחוסר הכרה, זנח את מטרתו והחל בפעולת חילוץ, ועל מעשה זה הוענק לו אות מופת מטעם נשיא המדינה דאז, שמעון פרס.

 

משחקים

קידס שלנו