תלמידי הפרויקט במכתש רמון. (צילום: אור בר דב).

תמיד חלמתם להיות אסטרונאוטים? להמריא בחללית, לחקור גלקסיות חדשות ואולי להגיע לכוכב הלכת מאדים? בבית ספר מיוחד במצפה רמון תלמדו על החלל, תתנסו במשימות של הדמיות חלל ותחוו חוויה שלא מהעולם הזה!

כתבה: מאיה בניטה

צילומים: שוהם שני לרנר; לנה איוב מרוז; מעין עבדת; רעות סורק; נגה שקד; נעם גנץ

 

אם מישהו היה נקלע למכתש רמון באחד מימי הקיץ האחרון הוא היה יכול לראות שם אסטרונאוטים צעירים מאוד בחליפות חלל כתומות, ולחשוב בטעות שהוא חוזה באשליה מדברית, פאטה מורגנה. אבל מדובר בתלמידים של תוכנית מיוחדת וחדשה יחסית, ״מצפה רמון לחלל – בית הספר לאסטרונאוטים צעירים״, שנפתחה בשנת 2019 באזור מכתש רמון שבדרום הארץ.

למה דווקא במכתש רמון? אולי תתפלאו, אבל זה מקום מצוין לדמות בו את מאדים. זאת גם הסיבה לכך שהשבוע (10 באוקטובר) החלו שישה אסטרונאוטים לשהות בו במבנה ייחודי המדמה תחנת חלל במכתש רמון, במטרה לדמות ככל הניתן משימה במאדים. הם יבלו בבידוד מוחלט למשך שלושה שבועות, והמידע שיאספו ישמש גם מומחים מנאס"א.

"מכתש רמון הוא אזור צחיח עם תנאי מחיה קיצוניים, המזכיר מאוד במראה שלו את מאדים", אומרת לנה איוב, מדריכה בפרויקט הלימודי. "למעשה הצגנו לתלמידים תמונות של מאדים ושל מכתש רמון, והם התקשו להבחין בהבדל".

 

לדמות את התנאים במאדים

אבל לפני שטסים למאדים שבמדבר, מתחילים, כמקובל, בהתחלה. במסגרת התוכנית התלמידים משתתפים במפגשים שבועיים מקוונים במשך שנה, רוכשים ידע עשיר בתחום החלל – אסטרופיזיקה, מדעי כדור הארץ, אסטרוביולוגיה, אדריכלות חלל (הנדסה), רובוטיקה ועוד. הם גם מתנסים בטכנולוגיות חדשות, יוצאים לסיורים בשטח, מכירים מדענים, מהנדסים ואנשים מתחום החלל. והדובדבן שבקצפת – בסוף התוכנית מקבלים משימות של הדמיות חלל (משימות אנלוגיות), שבהן המשתתפים מתאמנים כצוות של אסטרונאוטים שנוחת במאדים.

נגה שקד. זה מגניב ללמוד, לחקור ולפגוש ילדים ממקומות שונים שמתעניינים בדברים דומים. (צילום: אור בר דב).

 

ד״ר רעות סורק אברמוביץ׳, מנהלת הפרויקט, הממומן על ידי סוכנות החלל הישראלית ומשרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה ומובל על ידי מרכז מחקר ופיתוח מדבר וים המלח בחסות אוניברסיטת בן גוריון, אומרת: "בית הספר הוא למעשה המשך לתוכנית אחרת, 'האקדמיה לאסטרונאוטים צעירים', שהחלה את דרכה במכון דוידסון בשנת 2017. הוחלט להרחיב את התוכנית לאזור הדרום ולהנגיש את תחום מדעי החלל גם לתלמידי הפריפריה, כדי שיותר תלמידים יימשכו לתחום, ואולי בעתיד אף יועסקו כאסטרונאוטים".

מי יכול להתקבל לתוכנית?

לנה: "התוכנית מיועדת לתלמידות ותלמידים בכיתות ט' עד י"א, שיש להם סקרנות לתחום מדעי החלל. התלמידים מגיעים למחנה גיבוש באזור שדה בוקר, ובו הם עוברים מיונים. מחנה הגיבוש נותן טעימה של בית הספר, והוא כולל סיור שטח, ניווט, תצפית אסטרונומית, בישולי שדה ועוד. כך גם אנחנו וגם הם יודעים מי יכול להתאים לבית הספר שלנו".

אילו מיומנויות מיוחדות לומדים בבית הספר שלכם?
לנה: "בית הספר מכין את התלמידים להיות עצמאיים בשטח. הם רוכשים מיומנות להתמודד עם קשיים שונים ולהצליח. זה נותן טעימה לתחום החלל, אבל גם אם התלמידים לא יהיו אסטרונאוטים, הם יוכלו להגשים כל חלום שיש להם".

נגה שקד (משמאל) ואיתמר מלמד, חברה ללימודים, במשימת ההדמיה. (צילום: אביב כהן)

בשנה שעברה למדו בתוכנית 13 תלמידים, בהם נגה שקד, בת 16, מבאר אורה וים באוור, בן 17, שמתגורר בבית גוברין.


נגה:
"מנהלת בית הספר שלי שלחה הודעת דוא"ל להורים של כל התלמידים, וכשההורים שלי סיפרו לי על בית הספר ממש התלהבתי. אני מתעניינת במדעים ובחלל, וחשבתי שזה יכול להיות מגניב ללמוד, לחקור ולפגוש כל מיני ילדים ממקומות שונים שמתעניינים בדברים דומים".

ים: "אני לומד בבית ספר למחוננים, ושם סיפרו לנו על התוכנית. בהתחלה התלבטתי אם להצטרף. הוזמנתי למחנה גיבוש ומאוד נהניתי, אז נרשמתי".

נגה: " בבית הספר למדתי ושמעתי על תחומים שלא הכרתי בעבר. יצא לי לפגוש את התלמידים רק כמה פעמים בגלל הקורונה, אבל מהר מאוד התחברנו. למדנו שיעורים כמו אדריכלות חלל ומיקרוביולוגיה, שהעבירו מרצים מהתחומים השונים, והיה מאוד מעניין".

ים: "חוץ מהלימודים, שהיו מעניינים מאוד, יצאנו גם לטיולים במדבר ולמדנו דברים בשטח, כמו איך מזהים אבנים, איך להסתדר בשטח ועוד".

המשימה האנלוגית נשמעת מסקרנת מאוד. מה עשיתם בה?

ים: "גולת הכותרת של בית הספר היא המשימה האנלוגית, שנמשכה שלושה ימים. המטרה הייתה לדמות התיישבות במאדים. התחלקנו לצוות אסטרונאוטים וצוות בקרה. התלמידים בצוות האסטרונאוטים שהו במשך שלושה ימים במעין מכולה שמדמה הביטאט (חללית הבית שבה שוהים ועובדים האסטרונאוטים כאשר הם נוחתים בכוכב הלכת. מ.ב). צוות האסטרונאוטים היה אחראי לאוכל, מים, תכנון וביצוע אימוני כושר וניהול לוח הזמנים. צוות הבקרה ישב בתיכון השלום במצפה רמון, והתפקיד שלו היה לבדוק את התנאים של האסטרונאוטים. כדי לצאת מההביטאט היינו חייבים לחבוש קסדות וללבוש חליפות שדומות לחליפות אסטרונאוטים (מובן שאלו לא חליפות אמיתיות, משום שחליפת אסטרונאוט אמיתית שוקלת 125 קילוגרמים), וערכנו כל מיני ניסויים מדעיים. למשל, בדקנו בעזרת אבנים אם יש מקור מים באדמה. אני פיקדתי על הצוות".

נגה: "במשימה האנלוגית היינו תקועים כולנו יחד כמה ימים, והתגבשנו מאוד. אומנם היו מבוגרים בשטח, אבל עשינו הכל בעצמנו. היו אתגרים ולא היה הכי קל – בהתחלה לא הכרנו טוב זה את זה, לא כולם הגיעו עם אותו ידע, וחלק מאיתנו מעולם לא התנסו בניסויים – אבל עשינו תיאום ציפיות, התגברנו על הכל והיה ממש נחמד. אני הייתי מפקדת המשימה והייתי אחראית לכך שכל אחד ידע מה התפקיד שלו ומה הוא צריך לעשות ולוודא שאנחנו עומדים בלוח הזמנים. היה לנו תלמיד שהיה אחראי לתחום המדע, תלמיד אחר היה קצין רפואה, והיה תלמיד שהתפקיד שלו היה לדאוג שאנחנו במצב רוח טוב. התקשורת בין האסטרונאוטים לחדר הבקרה דימתה את התקשורת שיש בחלל – כשדיברנו היה דיליי (השהיה) של 20 דקות עד שקיבלנו תגובה. בהביטאט היה חדר שנקרא Air Lock, שמדמה את מנעל האוויר שיש בחללית אמיתית. היינו צריכים לחכות ב- Air Lock דקה לפני שנכנסים או יוצאים מהמבנה (כדי למזער כביכול את שינויי הלחץ באוויר. מ.ב). במהלך המשימה, כשהקבוצה שלי הייתה בחדר הבקרה, פרצה סופת חול שהזכירה את מאדים".

אתם חולמים שיום אחד תהיו אסטרונאוטים?

נגה: "אני מקווה שכן. אם לא אטוס לחלל בעצמי, הייתי רוצה לעבוד בתעשיית החלל".

ים: "בשנים האחרונות אני חולם לעבוד בתעשיית החלל. להיות על הקרקע ולתכנן את המסלול של החללית – זה החלום שלי. בית הספר חשף אותי לעולם החלל והראה לי שזה אפשרי להגיע לשם. אני ממליץ לכל מי שמתעניין בחלל להגיע לבית הספר. זאת חוויה לימודית וחברתית".

ים באוור. חולם לעבוד בתעשיית החלל. (צילום: אור בר דב).

משחקים

קידס שלנו