5 הוכחות לכך שהפלמינגו הוא העוף העמיד ביותר על פני כדור הארץ

כתב: סקוט אלדר

אם חשבתם שהעופות האלה הם טרף קל, חשבו שנית: לא זו בלבד שהפלמינגואים שורדים בסביבות קשות, שהיו הורגות את מרבית בעלי החיים – אלא שהם משגשגים בהן.

"צבעם הוורוד ורגליהם הבלתי יציבות למראה עשויים לגרום לאנשים להניח שהם עדינים", אומרת פליסיטי ארנגו, חוקרת פלמינגו במוזיאון האמריקני לתולדות הטבע. "אבל הפלמינגואים קשוחים הרבה יותר מכפי שהם נראים".

למעשה ייתכן שהפלמינגואים הם העופות העמידים ביותר בממלכת החיות. קראו על חמש התכונות האלה והחליטו בעצמכם.

 

  1. יתרון הרגליים

קבוצה של פלמינגו זוטר פושטת על אגם אדום בהיר בטנזניה שבמזרח אפריקה. כמו מרבית בתי הגידול המימיים שבהם חיים שישה מיני הפלמינגו, אגם נטרון עמוס בכימיקלים מְאַכְּלים, שהיו שורפים את העור האנושי, והוא משמש בית קברות לרבים מהעופות האחרים שנוחתים שם (חיות שמתות באגם זה נחנטות בו).

אבל העופות הוורודים נוחתים כשרגליהם תחילה, ואז צועדים בנחת לעבר אלפי הפלמינגואים האחרים שבוססו במים כל היום. רגליהם דמויות הקביים, הרגישות למראה, מכוסות בשריון – מאות קשקשים קשים מעל עורם העבה.

"הלוחיות האלה דומות לציפורניים שלנו", אומרת פליסיטי. "אבל הן גמישות יותר, כמו קשקשים של זוחלים". השריון הזה הוא שמגן על העופות כשהם דורכים בנתיבי מים רעילים בכל רחבי העולם.

  1. מקור לדאגה

הפלמינגואים מאכלסים בתי גידול קיצוניים מפני שהבתים הרדודים והמלוחים האלה מכילים מזון קטן מכדי שחיות אחרות יוכלו לאכול, כמו סרטן ארטמיה מיקרוסקופי כמעט, אצות וזחלים של זבובים. כשיש פחות תחרות, יש יותר מזון לפלמינגו. אבל אכילת הארוחות הזעירות האלה דורשת כמה התאמות.

כמו הלווייתנים הגדולים ביותר באוקיינוס, גם הפלמינגואים מסננים את מזונם. אלא שבמקום לשחות כדי למצוא את ארוחת הערב, הם פשוט בועטים בבוץ שבו חי מזונם, טובלים את ראשיהם ולוגמים את מנת האוכל.

שלא כמו בני האדם, הלסתות התחתונות והעליונות שלהם נעות ומאפשרות לעופות לפתוח ולסגור את הפה במהירות של 20 פעמים לשנייה, וכך הם שואבים מים מלאים במזון לתוך המקור שלהם. מבנה קצר דמוי מסרק שנמתח לאורך צד המקור מרחיק חלקיקים גדולים, בזמן שמסננת נוספת סביב הלשון תופסת את הביסים הטעימים.

"מנגנון הסינון בשילוב המהירות שבה העופות האלה שואבים, דורש תכונות פיזיות מטורפות למדי", אומרת פליסיטי. "זה באמת מדהים לצפות בפלמינגו זולל".

  1. הם יכולים לשתות הכל

אפשר למצוא פלמינגואים בכל היבשות פרט לאוסטרליה ואנטארקטיקה. גם כאן, בישראל, אפשר לראות אותם בחורף בבריכות מלח בעתלית ובאילת ובעונות הנדידה. מרבית העופות חיים באגמים, ביצות ולגונות במים מלוחים מאוד. חלק מבתי הגידול המימיים האלה מוזנים ממעיינות חמים, רותחים כמעט. אז… מה הפלמינגואים שותים? מי מלח – בלי המלח.

בתוך ראשיהם יש איברים זעירים שנקראים בלוטות מלח. הם מסננים את המלח מהמים שהם לוגמים, והוא נפלט דרך הנחיריים. אפילו מינים שחיים במדבריות, כמו פלמינגו צ'יליאני, רכשו את ההסתגלות הזו לשתייה מבריכות במישורי מלח.

"אבל פלמינגואים יחפשו מים מתוקים במידת האפשר", אומר הזואולוג פול רוז. כאן נכנסים לתמונה מעיינות המים החמים.

המדענים אינם יודעים כיצד העופות מסוגלים ללגום בבטחה את המים הצורבים, שהטמפרטורה שלהם יכולה להגיע ל-60 מעלות. אבל הם חושבים שזה קשור לריפוד קשה מאוד שיש לכל הפלמינגואים בפה ובגרון. המדענים גילו כי כלי דם שעוברים בראשיהם של העופות הם שעשויים לעזור להם לווסת את טמפרטורת הגוף באמצעות פליטת החום שהם בולעים. זה מזכיר את הפעולה של רדיאטור במכונית, אשר עוזר להיפטר מחום עודף מהמנוע.

 

  1. לא מקבלים רגליים קרות

מאות פלמינגו האנדים ישנים בעמידה במים הרדודים של לגונת קולורדה, אגם שנמצא גבוה בהרי האנדים, בבוליביה שבדרום אמריקה. בזמן שהם מנמנמים, הטמפרטורה צונחת ביותר מ-16 מעלות וגורמת למים סביב רגליהם לקפוא.

אדם שינמנם במים קפואים יסבול מכוויות קור – או גרוע מכך. אך לא הפלמינגו. העופות פשוט מחלצים את רגליהם מהקרח, ואז קוברים את מקוריהם במים הקפואים כדי ליהנות מארוחת בוקר. למעשה כמה פלמינגואים עוזבים לאזורים חמים יותר רק כשהקרח נעשה עבה מדי והם אינם יכולים לבקע אותו כדי לאכול.

אותו שריון שמגן על הפלמינגו במים המאכלים, עוזר להם כנראה להתמודד גם עם תנאי הקיפאון. "אנחנו רואים אותם גם במעיינות חמים מאוד, שמזרימים מים לכמה מהאגמים ההרריים האלה", אומרת פליסיטי. "הקשקשים על הרגליים ועל כפות הרגליים עוזרים, אבל גם בחום וגם בקור הם מסוגלים לווסת היטב את חום גופם".

  1. הקנים שלהם הם כמו טירות קטנות

תן רעב צועד לאורך החוף של אגם בוגוריה בקניה שבמזרח אפריקה, היישר לכיוונם של אלפי אפרוחי פלמינגו זוטר שזה עתה בקעו על פני המים הרדודים. הוא נכנס לתוך האגם ופונה לעבר טרפו, אבל מזנק החוצה כשהוא מרגיש את הצריבה החדה של המים.

היכולת לשגשג בבית הגידול הזה מספקת לפלמינגו יתרון נוסף – תעלת מגן טבעית. קני הבוץ דמויי הכיפה, אשר ממוקמים במרכז המים המאכלים, עוזרים לשמור על הביצה היחידה של כל זוג פלמינגואים – ולאחר מכן על האפרוח – מפני טורפים. גובהם של התלים שעליהם הפלמינגואים מקננים, עוזר לשמור על הקן כמעט יבש גם לאחר שהגשם מעלה את מפלס המים.

לאחר שהאפרוחים בוקעים הם מכונסים יחד ונמצאים בהשגחה של שמרטפים תורנים כדי שההורים שלהם יוכלו לצאת לאכול. הרחק מהקנים, פלמינגואים צעירים ובוגרים נשארים יחדיו בלהקות גדולות, אשר מבלבלות את הטורפים שמנסים לבחור מטרה בתוך החומה הוורודה.

"העופות האלה חכמים וקשוחים", אומר רוז. "זה בדיוק השילוב שנחוץ להם כדי לשרוד בחלקי העולם שבהם הם חיים".

צילומים: Claudio Contreras / NPL / Minden Pictures (1); Dennis Schlöder / EyeEm / Getty Images (1, inset); ROBERT HARDING PICTURE LIBRARY /  National Geographic Image Collection (2); martin walz (map) Martin Harvey / Alamy (3); Jesse Kraft / Alamy (4); Claudio Contreras / NPL /
Minden Pictures (5, nests); Edward Myles / FLPA / Minden Pictures (5, chick)

 

משחקים

קידס שלנו