דניאל וולפסון, האישה הישראלית הראשונה שכבשה את פסגת האוורסט והעפילה לראש הר וינסון באנטארקטיקה, חזרה לישראל, ועד ההישג הבא שלה היא עונה לשאלות שלכם, קוראי קידס

 

כתבה: מאיה בניטה

 

דורי (בת שבע) ורותם (בן חמש וחצי) אזרד מראש העין: כמה זמן ארך הטיפוס לפסגת הר וינסון ועם מי טיפסת?
טיפסתי עם משלחת רוסית, היינו שישה אנשים במשלחת. הטיפוס להר וינסון, שהוא ההר הכי גבוה באנטארקטיקה, אורך בדרך כלל כ-21 ימים, אבל אנחנו נתקענו שם בגלל מזג אוויר קשה, ולכן המסע שלנו נמשך קצת יותר, 25 ימים. הטיפוס היה קשה ולא פשוט.

 

איך מתכוננים למסע בתנאים קשים כל כך?
לכל טיפוס יש להתכונן כי המסע הוא מאמץ פיזי קשה, וצריך לסחוב מזחלות כבדות. לכן אני מתאמנת הרבה. לפני המסע לאנטארקטיקה ערכתי אימוני כוח, שכוללים סחיבת צמיגים וריצה בחול ובגבעות.

 

איזה ציוד מיוחד לקחת?

הציוד הטכני כולל רתמה, גרזן, קרבינות (ציוד קשירה), גומאר (ידית טיפוס) וחבל אבטחה. יש גם אוהל דו-שכבתי מיוחד כדי שלא יהיה קר, מזרן מיוחד שמשמש מחיצה בין הקרח שעליו האוהל עומד ובין הישנים, משקפי גוגל גלאס שמגינים על העיניים מפני קרינה, בקבוק לפיפי, והכי חשוב באנטארקטיקה – מזחלת שבאמצעותה סוחבים את כל הציוד: אוכל, אוהל וכלי מטבח.

דניאל והציוד המיוחד שאיתו טיפסה על הר וילסון

סופיה מראנה מנוחין, בת שמונה, מיפו :  מה היה קשה בטיפוס והאם נפלת פעם?
הקושי העיקרי באנטארקטיקה הוא מזג האוויר הקשוח וכמובן הקושי הפיזי שמצריך סחיבה של מזחלות כבדות מאוד. יש הרבה מצבים מסוכנים בטיפוס. נופלים, נחבלים ואפילו שוברים חלקים בגוף. במהלך הטיפוס חייבים להיות הכי דרוכים והכי מרוכזים על מנת להקטין את הסיכונים לנפילות. פעם אחת נפלתי דווקא לא בטיפוס אלא בחופשת סקי, ושברתי את רגל ימין. זאת אומרת שליפול אפשר בכל מקום. הכי חשוב לשמור על עצמנו, להיות הכי מרוכזים ולעשות דברים בצורה בטוחה.

 

דניאל מניפה את דגל ישראל על הר וילסון, באנטארקטיקה.

עירא פז, בן שמונה, מתל אביב: מה כיף בטיפוס?

במהלך הטיפוס פחות נהנים. קר מאוד וישנים באוהל. המאמץ הפיזי קשה מאוד כל יום. ההנאה הכי גדולה היא ההגעה לפסגה, ליעד שאני מציבה לעצמי. אז כל הקושי מתגמד, והתחושה היא "וואו".

אורי (בן שבע) ונועם (בן ארבע) :  האם נתקלת במפולת ומה עשית?

מפולת היא דבר מסוכן מאוד, ונקלעתי למצבים כאלה. כשיודעים שמפולת קרבה, חשוב לא לצאת מהמקום הבטוח שבו נמצאים, ואם צריך – חייבים לחכות עד שהיא חולפת. אם היא מפתיעה אתכם בשטח, צריך למצוא מחסה מתאים במקום הכי פחות מסוכן.

איך מתמודדים עם הקור?
יש לבוש מיוחד לטיפוס. חליפה מיוחדת – חליפת פוך שמחממת את הגוף, בגדים תרמיים מיוחדים וגם גרביים מחממים, מגפי טיפוס עם שכבות פנימיות מיוחדות, כובע חם וסוודר פליז חם מאוד. אלה בגדים שמתאימים אפילו לטמפרטורות של 40 מעלות מתחת לאפס. יש מגפיים בעלי שלוש שכבות שמגינים ומחממים את הרגליים וגם כפפות מיוחדות חמות. ולמרות זאת באנטארקטיקה היה לי מאוד קר. במצבים כאלה צריך כל הזמן לזוז כדי לשמור על חום הגוף.

גיל אחישר, בן שמונה, מאורנית: לא פחדת?
הפחד תמיד מלווה אותי. פחד הוא דבר טוב. פחד מגן עלינו. עם זאת, אני נעזרת בו כדי שישמור עליי וגם יקדם אותי. גם כשאני מפחדת נגיד ממעבר מסוכן, אני מבינה שהוא נחוץ כדי להתקדם. ואז אני עושה את זה בזהירות רבה, בריכוז מלא. הפחד נמצא בתוך תוכי ואני מנסה לשלוט בו ולא לתת לו לשתק אותי.

מאיזה מסע טיפוס הכי נהנית?
עשיתי הרבה מסעות וטיפסתי על הרבה הרים במקומות שונים בעולם. כל מסע מיוחד הוא קשוח ומאתגר. בכל אחד אני צריכה להתאמץ, להיות מרוכזת, ממוקדת ודרוכה. אין מסע אחד שעליו אני יכולה להצביע שהיה הכי טוב. כל מסע מיוחד ושונה.

מיקה הראל, בת שבע, מתל אביב: איזה נוף רואים מפסגת ההר?

כשמגיעים לפסגה עומדים מעל העננים והכל נראה הרבה יותר קטן. רואים רכס של הרים אחרים מלמעלה. מרגישים הכי גבוהים שיש.

שלום דצ'קובסקי, בן עשר, מחיפה: האם הילדים שלך עוזרים לך להתגבר על מכשולים ומעודדים אותך?

יש לי בן אחד והוא כבר גדול, אריאל, בן 23. הוא מאוד גאה בי ותמיד מעודד אותי ואומר לי שהוא מאוד שמח שאני עושה מה שאני אוהבת. אריאל הוא ספורטאי וגם הוא יודע שאם מתאמנים ומתמידים, גם מצליחים.

יעל פז, בת עשר וחצי, מתל אביב: מה אוכלים שם? איך הולכים לשירותים? איך שותים מים בקור כזה? ומאיפה המים בכלל?

באנטארקטיקה מפשירים את השלג וכך מקבלים מים. עם המים האלה מבשלים אוכל. יש שקיות אוכל מיוחדות שעמידות לקור. בתוך שקית אוכל יש הרבה פרוטאין (חלבון) וקלוריות. הגוף זקוק להרבה קלוריות על מנת שתהיה לו אנרגיה. כשצריכים ללכת לשירותים, עושים בבקבוק ולאחר מכן מעבירים למכל מיוחד, או שעושים בשקית מיוחדת שבתוכה יש חומרים מיוחדים שמכלים את מה שעשינו. באנטארקטיקה אסור ללכלך ואסור להשאיר שום דבר מאחוריך – הכל חייב לחזור איתך ליבשת.

למה כל כך חשוב לך לכבוש את כל הפסגות? מה תרצי עוד לעשות? אולי לטוס לחלל?
אני רוצה להמשיך לצאת למסעות טיפוס להרים נוספים. יש הרבה מאוד הרים שלא טיפסתי עליהם. אני רוצה לצאת במשלחות פולאריות (שיוצאות לקטבים של כדור הארץ) ולחקור יבשות, ואולי אפילו לטוס לחלל. היום הכל אפשרי. הכי חשוב לחלום. לקבוע יעד ולהגשים את החלומות.

 

משחקים

קידס שלנו