קמרון

קמרון שבמערב אפריקה היא תערובת של מישורים מדבריים בצפון, הרים באזורי המרכז ויערות גשם טרופיים בדרום. לאורך גבולה המערבי עם ניגריה מתנשאים הרים, וביניהם הר הגעש קמרון, המתנשא לגובה של 4,100 מטרים, והוא הנקודה הגבוהה ביותר במערב אפריקה.

למדינת קמרון צורת משולש והיא גובלת בניגריה מצפון מערב, בצ'אד מצפון מזרח, ברפובליקה המרכז אפריקאית ממזרח, ברפובליקה של קונגו מדרום מזרח, בגאבון ובגיניאה המשוונית מדרום, ובאוקיינוס האטלנטי מדרום מערב.

ביערות הגשם בדרום קמרון חיים קופים צורחים אדומים וירוקים, שימפנזים וגורילות, כמו גם מכרסמים, עטלפים, ומגוון רחב של עופות – מצוֹפיות זעירות ועד נצים ועיטים ענקיים.

ניתן גם למצוא פילים ביערות ובחורשות העשבוניות, שבהם בבונים וכמה סוגים של אנטילופות הם בעלי החיים הנפוצים ביותר.

הפארק הלאומי ואזה בצפון, שנוצר תחילה כדי להגן על פילים, ג'ירפים ואנטילופות, מלא כיום בחיות יער וסוואנה, כולל קופים, בבונים, אריות, נמרים ועופות.

כבר לפני יותר מ-1,500 שנה חיו שבטים ברמותיה של קמרון והחלו להתפשט דרומה תוך כדי פינוי יערות לצורך הכשרת שטחים חקלאיים.

שמה הקולוניאלי של קמרון ניתן לה על ידי מגלי הארצות הפורטוגלים במאה ה-15, על שם החסילונים (קמראו בפורטוגלית) שהם מצאו בנהר ווּרי.

בין השנים 1884 ו-1916 איחדה גרמניה את שטחי הדרום והצפון של קמרון ויצרה מהם מושבה. אולם תבוסתה של גרמניה במלחמת העולם הראשונה הביאה לחלוקתה של קמרון בין צרפת ובריטניה. הצרפתים שלטו במזרח ביד רמה מעיר הבירה יאונדה. השטח הקטן יותר במערב, שהיה בידי הבריטים, נשלט באופן רופף יותר מניגריה. 

ב-1960 זכתה קמרון הצרפתית בעצמאות. ב-1961 בחרו התושבים בחלק הדרומי של קמרון הבריטית להצטרף לפדרציה עם הרפובליקה החדשה, ואלה שבצפון בחרו להתאחד עם ניגריה. האזורים הצרפתיים והבריטיים לשעבר של קמרון שמרו על מבנים חינוכיים, משפטיים, אזרחיים וחקיקתיים נפרדים, עד שמשאל-עם בשנת 1972 הכריע על אימוץ מערכת לאומית אחת של מפלגה אחת על פי המתווה הצרפתי.

כ-250 קבוצות אתניות, הדוברות כ-270 שפות ודיאלקטים, החיות בקמרון, הופכות אותה למדינה מגוונת להפליא.

רפובליקת קמרון היא איחוד של שתי טריטוריות חסות לשעבר של האו"ם: קמרון הצרפתית, שזכתה בעצמאותה ב-1960, וקמרון הבריטית הדרומית, שהצטרפה אליה לאחר משאל-עם שנערך בחסות האו"ם ב-1961.

לאחר שזכתה קמרון בעצמאותה ב-1960, החלה המדינה לשגשג והממשלה בנתה בתי-ספר, סייעה לחקלאים לגוון את יבוליהם, ועודדה סוגים חדשים של עסקים. יצוא מוצרים כמו קקאו, קפה ושמן, סייע לחיזוק הכלכלה.

תקופת צמיחה זו נמשכה עשרים שנה, עד שהשחיתות והירידה בערך הייצוא הכניסו את הכלכלה למיתון. כיום מסתמכת קמרון על ארגוני סיוע בינלאומיים, כמו גם על יצוא נפט וקקאו, כדי לשמור על כלכלה יציבה.

אנשים בעלי משרות מקצועיות מגדלים ומוכרים בדרך כלל כמויות קטנות של יבולים. הכלכלה תלויה במידה רבה בכמות הכסף שאנשים יכולים להשיג ממכירת נפט, תה, קפה וקקאו. מכיוון שעתודות הנפט עלולות לאזול בעתיד, מנסה קמרון למצוא דרכים אחרות להרוויח כסף.