אמא טיגריסית מראה למדענים כיצד עושים זאת.

כתבה:אליסון שו

 

שלושה כדורים פרוותיים בעלי פסים שחורים וכתומים מדשדשים החוצה מתוך מקום מסתור סלעי וצופים באמם, הצועדת לאטה לעברם אחרי יום ציד ארוך. האם העייפה נשכבת לנוח, אבל הגורים, בני חודשיים כמעט, היו לבדם כל היום – ועכשיו הם רוצים לשחק! אחד הקטנים מכרסם את אוזנה של האם. אחר נושך את זנבה. גור שלישי מתהפך על גבה.

טראח! האם, שאינה יכולה לנמנם, חובטת בעדינות בגורים בכפתה הגדולה, שרוחבה כ-13 סנטימטרים. הם מתרחקים… אבל לא לזמן רב. עד מהרה המשחק מתחיל מחדש.

יותר משנה קודם לכן, קבוצה של חוקרים אמריקנים ענדה מכשיר מעקב עם ג'י-פי-אס לצווארה של נקבת טיגריס סיבירי שניתן לה השם ורווארה, כדי שיהיה אפשר לחקור את התנהגותה. 11 חודשים לאחר שהחלו את מחקרם הם טיפסו לנקודה בשמורת סיקוטי-אלין בדרום-מזרח רוסיה, אשר שם הפסיקה ורווארה את שיטוטיה, בתקווה ללמוד מה היא אוכלת.

אך כשהגיעו ציפתה לחוקרים הפתעה: ורווארה המליטה לראשונה בחייה. כעת יכלו החוקרים להשוות בין מה שהם כבר למדו על הרגליה ובין התנהגותה לאחר ההמלטה.

המדענים כבר ידעו ששמירה על ביטחונם של הגורים, בריאותם והאכלתם היא משרה מלאה לנקבת טיגריס. אבל הם לא ידעו כיצד בדיוק האמהות עושות זאת. "אמהות טיגריס צריכות לגונן על הגורים שלהן מפני טורפים, למצוא מזון ולהגן על הטריטוריה שלה", אומר יורי פטרוננקו, אחד המדענים שחקרו את ורווארה. "והן אינן יכולות להיות ביותר ממקום אחד בו-זמנית".

אמהות של טיגריסים משמיעות קולות גרגור לגורים שלהן.

החוקרים שילבו טכנולוגיה מודרנית עם שיטות מעקב מסורתיות, וכך הצליחו לקבל מבט ייחודי על האופן שבו אמא טיגריס הצליחה לטפל בכל הדברים.

 

טיפול בגורים

 

כשהמדענים הבינו לראשונה שוורווארה המליטה, הם ביקרו במאורה שלה בזמן שהיא יצאה ממנה, בדקו את מצב הגורים ומיקמו מצלמה חבויה בקרבת מקום. גורים נולדים עיוורים וחסרי אונים לחלוטין, וללא השגחה הם עלולים להיות ארוחה קלה לזאבים, דובים, נמרים ואפילו טיגרסים אחרים. משום כך ורווארה הטמינה את כדורי הפרווה המתפתלים בפינה צרה ברווח שבין כמה סלעים. "ההורים שלכם אולי מבקשים עזרה מחברים או מסבא וסבתא, אבל טיגריסים חיים ביחידות," אומר יורי. "ולכן ורווארה צריכה לעשות הכל בעצמה."

במהלך החודשיים הבאים החוקרים מבחינים כי ורווארה אף פעם אינה מתרחקת מהמאורה למשך יותר מיומיים בכל פעם, כדי שתוכל להשגיח על ביטחונם וגם כדי להאכיל אותם. אבל היא עדיין צריכה לאכול בעצמה. בעזרת הנתונים מקולר המעקב יכלו החוקרים לראות שהיא פונה אל היער. כמה ימים מאוחר יותר הם הלכו בעקבותיה כדי לראות מה הדבר הבא שהיא תעשה.

בסיס האם

לפני ההמלטה נהגה ורווארה לסייר למרחק של עד 550 קילומטרים רבועים (כגודלה של עיר). היא נעה במסלול לולאתי ומזוגזג בעודה מסמנת את הטריטוריה שלה.

היא שרטה עצים בטפריה, חיככה את לחייה בגזעים וריססה עצים ותלי עפר בתערובת של שתן ונוזל מבלוטות הריח שלה. הריח הייחודי סימן לטיגריסים אחרים שהיא נמצאת בקרבת מקום.

אבל לאחר ההמלטה ורווארה שינתה את האופן שבו היא נעה. היא לא סיירה יותר מחוץ לגבולות שטח המחיה שלה, והיא נעה לשם מטרה ברורה – מהמאורה לאזור ציד ובחזרה. קצות שטח המחיה שלה נותרו פתוחים – וכך נקבה אחרת יכלה לבוא ולגנוב מהטרף שלה. אבל כעת, משהיו לה גורים, לוורווארה לא היה זמן לצוד ביער גדול או לסייר בכל הטריטוריה שלה.

מנתוני המעקב שהתקבלו ממכשיר הניווט עלה כי ורווארה צמצמה את טווח הטריטוריה שלה ל-180 קילומטרים רבועים בלבד. כשהמדענים הלכו בדרך שבה הלכה וארווארה הם הבחינו שמאז ההמלטה היא גם היא הפסיקה כמעט לחלוטין לסמן את הטריטוריה בריח. "יתכן שהסיבה לכך היא רצונה לחסוך בזמן כדי לחזור למאורה כמה שיותר מהר", אומר יורי. "וייתכן שזה משום שהיא לא רוצה להסגיר את מיקומה כדי להגן על גוריה מפני טורפים".

באין זמן מיותר, ורווארה יוצאת למשימה למציאת מזון מהר ככל האפשר.

 

להציל את הטיגריסים

מה טוב יותר ממדינה אחת המנסה להציל טיגריסים? 13 מדינות המשתפות פעולה כדי להציל את המין הזה, הנמצא בסכנת הכחדה. פורום הטיגריסים העולמי הוא קבוצה של נבחרי ציבור, מדענים ואנשי שימור מ-13 מדינות שבהן הטיגריסים חיים, והם חברו יחד כדי ליצור דרכים להגן עליהם. בזכות פארקים מוגנים גדולים יותר וסיורים רבים יותר שנועדו להגן על הטיגריסים מפני ציד, מספר הטיגריסים בהודו וגם בנפאל כמעט הוכפל בעשור האחרון, ומומחים מקווים שבעזרת שיתוף פעולה גם מדינות אחרות יצליחו בכך. חברי הפורום מאמינים שהסיוע לטיגריסים יעזור גם לבני האדם. "ההגנה על טיגריסים שומרת גם על היערות, הלוכדים פחמן מהאסטמוספרה ומסייעים להאט את שינוי האקלים", אומר מוניש קפור, ראש התוכנית, "וגם על נתיבי המים, שבני האדם זקוקים להם כדי לשרוד". אלה הן חדשות טובות גם לטיגריסים וגם לבני האדם.

 

זמן לחטיף

 

אף שטיגריסים הם טורפי-העל באזור המחיה שלהם, הם מצליחים ללכוד טרף רק בכל ניסיון עשירי בערך. לפני שהיו לה גורים, ורווארה יכלה לצאת לצוד בכל עת, לרדוף אחרי אייל אציל, אייל לבן זנב, חזירי בר וגיריות. מיד לאחר שהרגה את טרפה היא הייתה גוררת אותו אל החורש, אוכלת כתשעה קילוגרמים של בשר טרי בבת אחת ואז נשכבת לישון. כטורפת-על, הנוכחות שלה הרחיקה אוכלי נבלות, וכך היא יכלה להמשיך לשהות בסביבת הארוחה שלה ולגשת לאכול ממנה בכל פעם עוד קצת עד שהמזון היה נגמר.

אבל כעת ורווארה צריכה לאכול יותר מאשר בעבר – כדי שגופה ייצר מספיק חלב למען הגורים שלה, שתלויים בה לחלוטין – ויש לה פחות זמן לצוד, מפני שהקטנטנים חסרי הישע נשארים לבדם במאורה כשהיא יוצאת לחפש מזון. אז כיצד היא משיגה יותר מזון בפחות זמן?

המדענים הלכו למקומות שבהם הם הבחינו שוורוווארה נשארה במשך זמן מה, ואז בחנו את הטרף שהיא הותירה מאחוריה. הם גילו שהיא נהייתה הרבה יותר בררנית, ובחרה חיות גדולות מכפי שנהגה לצוד קודם לכן, ושלפעמים היא אכלה בבת אחת יותר מ-20 קילוגרמים.

"אחרי שהיא זללה כל כך הרבה בשר, היה נראה שממש לא נוח לה ושהבטן נפוחה כאילו היא בהיריון", אומר ביולוג הטיגריסים ג'ון גודריץ'. "כמעט רצינו לתת לה תרופה לכאבי בטן".

ורווארה לא יכולה לנוח כפי שהייתה רגילה. כשבטנה מלאה היא ממהרת לחזור למאורה כדי להיניק. המדענים מבחינים שהיא עושה את דרכה במהירות כפולה כמעט מזו שבה נהגה לחזור למאורה לפני שהיו לה גורים.

 

עתיד חתולי

כשהיא מגיעה למאורה, ורווארה יכולה סוף-סוף לנוח – אחרי שהגורים השובבים מפסיקים להתאמן בניתור לעברה מהמארב.

בחודש הראשון לחייהם הגורים גדלים פי ארבעה מגודלם כשנולדו, ובסוף החודש השני הם כבר מוכנים לצאת מהאורה ולעקוב אחר אמם לתוך היער.

בעבר מדענים חשבו שהטיגריסים משאירים את הגורים הקטנים ליד טרף אכול למחצה בזמן שהאם יוצאת לצוד עוד מזון, כדי שהם יוכלו להמשיך לנשנש כשהיא לא נמצאת, אבל לאחר שעקבו אחר עקבותיה בשלג, החוקרים הבינו שוורווארה החביאה את הגורים שלה במקום בטוח הרחק משרידי הטרף, כדי להגן עליהם מפני אוכלי נבלות שעשויים להגיע בזמן שהיא לא נמצאת. כשהיא שבה מהציד, היא מביאה את המשפחה אל המקום שבו היא השאירה את הטרף החדש כדי שיוכלו לאכול כולם יחד. "כעת היא יכולה לגונן על הגורים ולאכול בו זמנית", יורי אומר.

למרות מאמציה של ורווארה, אחד מהגורים שלה נעלם לאחר שנה. המדענים אינם מופתעים – כמחצית מכל גורי הטיגריסים אינם זוכים להגיע לבגרות. אבל שני בניה הנותרים של ורווארה נראים בריאים כשהמחקר מסתיים. הם יישארו לצד אמם עד גיל שנה חצי בערך, ואז הם יצאו למצוא לעצמם טריטוריה משלהם.

כ-600 טיגריסים סיביריים בלבד נותרו בטבע. המדענים מקווים שככל שילמדו יותר על הטריטוריה ועל הטרף שמשפחות הטיגריסים זקוקות להם למחייתם, כך יצליחו בני האדם לשמור על שלומם. "אם נבין מה האמהות הטיגריסיות צריכות, נכין תוכניות שימור טובות יותר כדי להגן עליהן", אומר יורי.

 

צילומים:

/ PRODUCTION NATURE / FUKUDA TOSHIJI); TRAP CAMERA (RESERVE BIOSPHERE ALIN-SIKHOTE / WCS
NATURE / GIESBERS EDWIN); PLAYING CUBS (ALAMY / LTD RIGHTS WENN); FAMILY (PICTURES MINDEN
(MAP (WALZ MARTIN); BENGAL (IMAGES GETTY / 500PX / VIRDI NIMIT); SIBERIAN SINGLE (LIBRARY P

משחקים

קידס שלנו