גמייקה

ג'מייקה היא אי הררי בים הקריבי, 965 קילומטרים מדרום למיאמי, פלורידה. היא מהווה חלק משרשרת האיים הקריביים שנקראים האנטילים הגדולים, וביניהם גם קובה, היספניולה ופורטו ריקו. ג'מייקה נוצרה מהתנגשות של שני לוחות טקטוניים, זה של צפון אמריקה וזה של הים הקריבי, לפני כ-25 מיליון שנה.
ג'מייקה היא פסגתו של הר המתרומם מקרקעית הים. כמעט חצי מהאי הוא בגובה של יותר מ-330 מטרים מעל פני הים. יש בג'מייקה גבעות נרחבות שהן אידאליות לחקלאות, ואזורי חוף שמושכים תיירים.

האי משמש בית לפרפר הגדול ביותר בחצי הכדור המערבי, זנב סנונית הומרוס, הנמצא בסכנת הכחדה. מוטת הכנפיים שלו היא בגודל 25 סנטימטרים, ופירוש הדבר שחרק זה גדול יותר מרוב העופות באי.
צַפָּרִים נהנים לצפות ב-250 מיני העופות המצויים באי, כולל 26 עופות שלא ניתן למצוא בשום מקום אחר בעולם. הקוליברי הקטן, הציפור השנייה בקוטנה בעולם, נמצאת כאן. קוליברי זעיר זה הוא באורך 8 סנטימטרים בלבד. הציפור הלאומית של ג'מייקה היא הקוליברי אדום המקור, בעל נוצות הזנב הארוכות, המכונה גם "דוקטור ציפור".
ג'מייקה מתגאה ביותר מ-200 זני סחלבים ו-550 סוגי שרכים. רבע מ-3,000 מיני הצמחים הם זנים מקומיים. אך שנים של פיתוח אנושי צמצמו את בתי הגידול של חיות הבר באי. התנין האמריקני, תחש הנהרות והאיגואנה הם נדירים כיום, לאחר שרבים מהם ניצודו לצורך בשר ועורות.

בני הטאינו הגיעו מדרום אמריקה במאה השביעית, וקראו לאי "שׂאַי-מַאקָה" (Xaymaka), שפירושו "ארץ של עצים ומים", בגלל היער הצפוף ומאות הנחלים הזורמים במהירות שכיסו בעבר את הנוף.
כריסטופר קולומבוס היה האירופאי הראשון שביקר בג'מייקה. הוא הגיע אליה ב-1494 ותיאר אותה כ"ארץ היפה ביותר שחזו בה עיני אדם." הספרדים שִׁעֲבְּדוּ את בני הטאינו, ועד שנת 1600 הם נכחדו ממחלות ומהיחס הקשה שקיבלו. הספרדים הביאו במקומם עבדים מאפריקה, ושלטו באי עד שכבשו אותו הבריטים ב-1655.
העבדים האפריקנים עבדו במטעי הסוכר וזכו ליחס אכזרי ביותר מאדוניהם. לקראת סוף המאה ה-18 הפכה ג'מייקה לאחד משוקי העבדים הגדולים ביותר בחצי הכדור המערבי. היו הרבה התקוממויות של עבדים, והעבדות בוטלה לבסוף בג'מייקה ב-1838. האי זכה בעצמאות ב-1962.

רוב התושבים חיים בערים, ושליש מכלל הג'מייקנים חיים בעיר הבירה קינגסטון. מעל 90 אחוז מהאוכלוסייה הם ממוצא אפריקני, אך רבים אחרים הגיעו מסין, הודו, גרמניה וסוריה כדי למצוא עבודה באי. המוטו הלאומי של ג'מייקה הוא "מתוך רבים – אומה אחת".
כאשר רוב האנשים חושבים על ג'מייקה הם חושבים על רגאיי, או על מוזיקת רגאיי. מוזיקה זו נוצרה בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 מהסגנונות המוזיקליים מנטו, סְקָא ורוֹקְסְטֶדִי. זמר הרגאיי המפורסם ביותר היה בוב מארלי, שלוּוָה בידי להקת ה"ווֵיילֶרְס" שלו. זמרי רגאיי מפורסמים אחרים הם דזמונד דקאר, ג'ימי קליף, פיטר טוש וברנינג ספיר.
הג'מייקנים הם אנשים רוחניים ומאמינים בדתות רבות, כולל נצרות, הינדואיזם, יהדות ואסלאם. רבים מהם הם ראסטפארים, חסידיה של אמונה מבוססת-נצרות שהתפתחה מתוך התנועה לזכויות האזרח בשנות ה-30 של המאה ה-20.
הראסטפארים מאמינים שהיילה סלאסי, מי שהיה קיסר אתיופיה בין השנים 1974-1916, הוא מושיעם. אנשי הראסטה קולעים את שערם בראסטות, מתוך אמונה שאסור לגזוז את השיער, ומתלבשים בצבעי אדום, זהב וירוק, צבעיו של הדגל האתיופי.

ג'מייקה היא חֲבֵרָה בחבר העמים הבריטי. ראשת המדינה הרשמית שלה היא אליזבת, מלכת בריטניה, אך תפקידה הוא טִקְסִי בעיקר. ראש הממשלה עומד בראש הרשות המבצעת וממנה שרי קבינט כדי לנהל את משרדי הממשלה. הפרלמנט מורכב משני בתים, הסנאט ובית הנבחרים.
התעשיות החשובות ביותר בג'מייקה הן התיירות, החקלאות וכריית המינרלים. הגידול העיקרי הוא קנה סוכר, אך בננות, קפה, פלפל ספרדי ובטטות הם מוצרי חקלאות עיקריים. בוקסיט, המשמש להפקת אלומיניום, הוא מינרל יקר ערך המספק את מחצית הרווח של ג'מייקה מייצוא.